ילד שמרגיש מקופח

אכן לא קל להסביר זאת לילד..דיבורים לא תמיד עוזרים..והילד הוא בסך הכל ילד- ורוצה את שלו.
מנסיוני האישי, כשבני חלה ילדיי התאומים היו בני 8 ועם כל הרצון שלנו והעזרה מסביב הם קיבלו פחות תשומת לב.
מי שעזר לנו מאוד בשעתו היתה עמותת עזר מציון.
הם דאגו שלכל ילד יהיה חונך שיגיע אלינו מספר פעמים בשבוע הבייתה, יכין שיעורים עם הילד וגם ישחק איתו מחוץ לבית וייקח אותו לפעילויות שונות ומגוונות.
אנו הסתייענו במרכז אורנית בפתח תקווה.
בהצלחה!!

שלום נעמה,
הסתייעות באחרים יכולה להועיל במקרה כזה. הם יכולים להיות מתנדבים מגוף כמו עזר מציון או קו לחיים וכד'. זוהי הזדמנות להעזר בסבא וסבתא וכן בחברים. לעיתים אלה ממש מחכים לכך שיוכלו להועיל במשהו, ואנחנו נוטים בדרך כלל לסרב להצעותיהם.
רציתי להוסיף שילד לא רק "רוצה את שלו" אלא לעיתים גם זקוק לכך. כשבתי הגדולה חלתה, בדיוק הבן הצעיר שלי התחיל את לימודיו בכיתה א'. ההתחלה לא היתה לו פשוטה והוא נזקק לעזרה. נכון שהסיוע לו לא היה קיומי כמו הסיוע לבתי החולה, אך בעלי ואני השתדלנו לחלק בינינו את הזמן באופן שגם הבן יוכל להיעזר באחד מאיתנו. כמובן שלא תמיד הדבר אפשרי, אולם לדעתי כדאי להכניס לתוך רשימת הדברים הדחופים גם עניינים משפחתיים כאלה שחשוב לעסוק בהם. כדי שאחים לילד החולה ייפגעו כמה שפחות.
אני ממליצה להעזר באחרים במשימות כמו - קניות, נקיון, הקפצה לחוגים, בישול וכד'. אלה בטוח לא יפגעו מכך שאחרים עושים אותם...
בהצלחה רבה!!
דפנה.