האם נמצא גן הקשור להשמנת יתר?

קבוצת חוקרים מאנגליה וצרפת טוענים כי איתרו גן שיתכן ומווסת את תגובת הגוף לאינסולין וכי הוא קשור להשמנה ולסוכרת מסוג 2, ויתכן אף כי גן זה יוכל לשמש לפיתרון תופעות מדאיגות אלו, כך עולה ממחקר שתואותיו התפרסמו אתמול (ב') במגזין journal Nature Genetics.

"למרות שהתגלית לא הולכת להוביל לייצור של גלולת פלא לטיפול בהשמנה ובסוכרת 2, יתכן ונוכל להיעזר בתגלית זו לזהות אנשים שנמצאים בסיכון גבוה לחלות במחלות אלו", אמר ד"ר פיליפ פרוגל, החוקר שהוביל את המחקר באימפריאל קולג' בלונדון, במכון פסטר בליל, צרפת ובמוקדים אחרים.

"אם נוכל", הוא המשיך, "לזהות את הסיכון למחלות אלו כבר בגיל צעיר יתכן ונוכל לנקוט בצעדים מונעים שיפחיתו את הסכנות של עודף המשקל בגיל מאוחר יותר".

פרוגל ועמיתיו החלו לבחון 62 אשר סומנו כבעלות נטייה להשמנת יתר ולסוכרת 2. החוקרים מצאו גן בשם ENPP1 אשר היה דומה אצל כל המשפחות.

לאחר השלב הזה פנו החוקרים לביצוע מחקר רחב יותר ובחנו כ-4,000 אנשים ברחבי אירופה. החוקרים מצאו 11 וריאציות של הגן שכונו יחידות נוקלאוטידים (חומר הקשור לסוכר) רב צורתיים – SNPs, אשר שש מהן היו קשורות באופן ישיר להשמנת יתר קיצונית.

הגן, כך גילו החוקרים, עזר לשמור על התגובה התאית לאינסולין ולפיזור הסוכר בדם. מחלת הסוכרת פירושה שימוש לא נכון של התאים באינסולין כך שרמת הגלוקוז בדם עולה על המותר.

אנשים בעלי עודף משקל קיצוני סובלים מתופעה הנקראת "התנגדות לאינסולין", אולם לא ברור מה מגיע קודם – הסוכרת או ההתנגדות לאינסולין.

אצל הילדים שבחנו החוקרים, עודף ENPP1 גרם לביצוע של פעולת חיקוי לפעילות ההתנגדות לאינסולין במוח, שגרמה לאובדן תיאבון. לפיכך, סבורים החוקרים, ניתן להצביע על הגן הנ"ל כעל גורם השמנה את מידת הרעב, כמו גם את אופן השימוש באינסולין.

"הזיהוי של ה-ENPP1 כמכניזם מולקולרי שמעורב בפעילות שמביאה להשמנה ולמחלת הסוכרת, מביא לכך שיתכן ונוכל להשתמש בו כמטרה לטיפולים, דבר שיוביל בסופו של דבר ליעילות רבה יותר במלחמה בסוכרת".

* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר