ספורט לחולי סוכרת – על הסכנות וההימנעות מהן

לפני הפעילות. אכילת סוכרים ופחמימות יחד עם הזרקת אינסולין לפני פעילות גופנית מאומצת עלולה להביא למצבי היפוגלקמיה. הפעלה אינטנסיבית של תאי שריר מגבירה את הרגישות לאינסולין. בזמן הפעילות הופך השריר לכעין משאבה וצורך מהדם כמות גדולה של סוכרים. כדאי, לכן, להימנע ככל האפשר מצריכת סוכרים והזרקת אינסולין סמוך לתחילת הפעילות.

קצב הדופק. תופעת ההיפוגליקמיה אופיינית בדרך כלל, לפעילות מרצת הכרוכה בדופק מהיר. מומלץ לפיכך, לבצע את הפעילות בקצב שבו הדופק לא יעלה על 70 אחוזים ממהירותו המירבית ולעלות ל-85 אחוזים רק ב-10 הדקות האחרונות של האימון. בסיום מומלץ לאכול מנת פחמימות וחצי מנת חלבון - שתי פרוסות לחם עם שתי פרוסות פסטרמה או פאוסת גבינה צהובה כדי להתאושש.

למלא המצברים. פעילות גופנית נמרצת מחייבת צריכת סוכרים במהלכה. קיים היום בשוק מגוון של מוצרי אנרגיה המכילים סוכר ופחמימות ועונים על צורך זה. צריכת סוכרים נכונה מאפשרת לעסוק בכל סוג פעילות גופנית, לרבות פעילות אתגרית.

כמות הפחמימות המומלצת לצריכה בזמן פעילות שווה ל-30 עד 50 אחוזים מהערך הקלורי של אותה פעילות. אם רכבתם על אופניים ושרפתם 600 קלוריות, החזירו לגוף 300 קלוריות כדי לרכב שעה נוספת (שתי כוסות משקה איזוטוני לספורטאים וחטיף אנרגיה).

לרזות בקצב מתון. תופעת לוואי מוכרת של חולי סוכרת היא השמנה. פעילות גופנית שמטרתה הרזיה חייבת להתבצע באופן מתון. הנוסחה המקובלת לחישוב קצב הדופק היא: 220 פחות גיל המבצע/ת (שווה ל-220-140 בערך). הפעילות הגופנית גורמת להגברת הרגישות של תאי השריר לאינסולין ולקליטת הגלוקוזה בהם במקום בתאי השומן.

לאתר האגודה הישראלית לסוכרת לחצו כאן

* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר