האם הומאופתיה יכולה לרפא אוטיזם?

ב-1994 איימי לאנסקי, חוקרת מדעי המחשב ב-NASA, החלה לדאוג לגבי בנה בן השנתיים. מקס ידע את האלף-בית וניצח מבוגרים במשחקי זכרון אבל הוא בקושי דיבר, ולמרות שהשמיעה שלו הייתה טובה היה נראה שהוא לא מבין את השפה. בגן הילדים הוא היה מתבודד ותקשר עם אנשים על ידי כך שנגע בהם באצבע. בשלב כלשהו מומחים שראו אותו בגן המליצו לשלוח אותו לאבחון. האבחנה הייתה אוטיזם, הפרעה נוירולוגית-התנהגותית שלא ידועה לה תרופה.

אבל לאנסקי סירבה להאמין שאי אפשר לטפל במקס. החיפושים שלה הובילו אותה להומאופתיה, שיטת ריפוי מהמאה השמונה עשרה שחזרה לאופנה בשנים האחרונות יחד עם העניין הגובר ברפואה משלימה. הומאופתיה היא טיפול במחלות על ידי צמחי מרפא, חומרים מן החי ומרכיבים כימיים. היא קוראת תיגר על החוקים הידועים של המדע ועל השכל הישר, אבל מחקרים אחרונים מראים שיתכן שהשיטה עובדת.

למידע נוסף בנושא הומאופתיה ועוד היכנסו לפורומים:
פורום הומאופתיה
פורום הפרעות קשב וריכוז, רפואה משלימה
פורום נטורופתיה
פורום רפואה משלימה, רפואה אלטרנטיבית
פורום רפואה סינית

בניסוי שנערך בגרמניה, טיפול הומאופתי לטיפול בסחרחורת נמצא יעיל יותר מהנוסחה הרפואית. בהארוורד, משתתפים עם פציעות מוח עדינות הראו שיפור לאחר שנטלו תרופה הומאופתית, יותר מאשר לאחר נטילת תרופת פלסבו. במחקר שנערך באוניברסיטת וושינגטון בילדים שסבלו משלשול מדבק, אלו שקיבלו טיפול הומאופתי בנוסף לטיפול הקונבנציונאלי החלימו לאחר יומיים וחצי, בעוד שהילדים שקיבלו רק את הטיפול הקונבנציונאלי החלימו לאחר ארבעה ימים.

"אני מאמינה שהמדע יצליח להסביר איך הומאופתיה עובדת" אומרת אלן פיינגולד, רופאת ילדים מדלאוור, ארה"ב, שעזבה את הרפואה הקונבנציונאלית לטובת ההומאופתיה. "אבל מחקרים לא מעניינים אותי. אני רוצה לרפא אנשים. כרופאה בדרך כלל עזרתי לדכא את הסימפטומים. עכשיו אני באמת מרפאה אנשים".

"מבקריה של ההומאופתיה אומרים שבגלל שמנגנון הפעולה שלה לא מוסבר לא יתכן שהיא עובדת", אומר מייקל קרלסטון, רופא מקליפורניה שמשלב רפואה קונבנציונלית והומאופתיה כבר יותר משלושים שנה. "אבל זו צביעות. אספירין היה בשימוש במשך 90 שנה לפני שהפעולה שלו הוסברה – והרופאים לא ערערו על כך".

הריפוי המוזר של ההומאופתיה

מיד לאחר שבנה אובחן, לאנסקי קראה במגזין על טיפול אלטרנטיבי לילדים עם בעיות התנהגות. מרפא בדיקור הפנה אותה להומאופת ג'ון מלניצ'וק. מלינצ'וק לא ערך בדיקות רפואיות רגילות אלא שאל שאלות שיתכן שרופאים היו רואים בהן לא רלוונטיות. הוא שאל על הצמא לחלב של מקס, על התקפים שהוא חווה בשינה, על הגוון הכחלחל בחלק הלבן של עיניו ועל חוסר המנוחה שלו, העקשנות שלו והפרפקציוניזם שלו.

לאחר מכן, הוא חיפש בספרי הומאופתיה חומר שמייצר את אותן תופעות שקיימות אצל מקס אצל אנשים בריאים. זהו עיקרון מפתח בהומאופתיה שנקרא חוק הדומים (דומה מרפא דומה). לפי חוק זה אפשר לרפא מחלה על ידי חומרים מן הצומח, מן החי ומינרלים שמעוררים את אותם סימפטומים אצל אנשים בריאים. מלניצ'וק החליט לתת כטיפול את תרופה בשם קרצינוסין (Carcinosin), שמבוססת על רקמות אדם סרטניות.

"יש שני סוגים של תרופות הומאופתיות", מסביר מלניצ'וק. "חלקן מטפלות בסימטומים, למשל, ארניקה עובדת מעולה למתחים בשרירים. יש תרופות שמשפיעות על "הבסיס", שיש להתאים אותן לאופיו של המטופל. נראה היה שמקס התאים לפרופיל של קרצינוסין, שכולל סימפטומים של פרפקציוניזם, חוסר מנוחה, קשיי שינה וכמיהה לחלב. עם זאת, מלניצ'וק מזהיר, לא כל ילד אוטיסט צריך לקבל קרצינוסין. "צריך 'לתפור' את התרופה בדיוק למידותיו המדויקות של המטופל".

לאנסקי ערבבה את הקרצינוסין במים ונתנה לבנה מקס כפית מהתרופה בכל בוקר. תוך יומיים היא הבחינה בשינויים: "הדיבור של מקס השתפר, ונראה היה שהמודעות החברתית שלו עלתה". במהלך החודשיים שלאחר מכן מגמת השיפור נמשכה.

שנויה במחלוקת

ההומאופתיה פותחה במהלך המאה השמונה עשרה, תקופה בה רופאים ידעו מעט על מחלות וטיפלו ברובן על ידי הקזת דם או שימוש בחומרים משלשלים.

באותה תקופה רופא גרמני בשם סמואל הנמן כל כך סלד מרפואה מסוג זה עד שהוא סגר את מרפאתו. אבל הנמן לא בדיוק עזב את הרפואה הקונבנציונלית. הוא התרשם מטיפול דרום אמריקאי שהשתמש בטיפול בקליפת עץ הכינין לטיפול במלריה. ב-1790 הנמן בלע את קליפת עץ הכינין והפך להיות חולה, הוא סבל מכאבים, חרדות וצמא – כל הסימפטומים של מלריה, שהובילו אותו אל כלל הדומים.

הנמן בדק על עצמו מאות חומרים – מן הצומח, מן החי ויסודות כימיים כולל מלח, אבץ, זהב, פרח ציפורן החתול – וקטלג את ההשפעות שלהם. בסופו של דבר, הוא פתח מחדש את הקלניקה שלו ורשם למטופליו רק תרופות הומאופתיות.

ההומאופתיה הייתה שנויה במחלוקת כבר בראשית דרכה עקב העקרון השני שמצא הנמן, חוק הפוטנציאציה (Potentization), לפיו תרופות הומאופתיות משפיעות בצורה הטובה ביותר כאשר הן בריכוזים נמוכים. המבקרים לא אהבו את זה.
<@ --- IMG_2 --- @>
"אין שום בסיס להאמין שלהומאופתיה יש כל השפעה" אומר רוברט באראץ, נשיא המועצה האמריקאית נגד הונאות בריאות במסצ'וסטס. "הומאופתיה מושכת אנשים כמו מגנט למטפלים שרלטנים שמאיימים על בריאות הציבור. זו תרמית".

לקראת סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 הרפואה הקונבנציונאלית עזבה את הקזת הדם והחומרים המשלשלים. גילוי האנטיביוטיקה ותרופות מודרניות אחרות חיזק את הרפואה הקונבנציונאלית, בעוד שכוחה של הרפואה ההומאופתית ירד. ההומאופתיה נשארה אמנם פופולארית באירופה, אולם בארצות הברית היו בשנות השבעים המוקדמות פחות ממאה הומאופתים והמבקרים התייחסו לטיפולים הומאופתים כפלסבו.

לפלסבו אין השפעה ישירה על הגוף, אבל כשהוא ניתן כטיפול כמעט לכל מחלה- החל משפעת ועד למצבים רפואיים רציניים – כשליש מהמטופלים מדווחים על שיפור במצבם. "פלסבו עובד מצויין בגלל היכולת של המוח להשפיע על הגוף", אומר הפסיכיאטר וולטר בראון. מחקרים רבים הצביעו על כך שכאשר רופא מציע טיפול אנשים מצפים שהוא יעזור, והציפיה הזו יכולה לעזור להם להחלים.

בנוסף, למרות שהקשר בין גוף לנפש עדיין לא לגמרי ברור, תרופות פלסבו מאיצות שחרור של אנדורפינים, משפרי מצב הרוח הטבעיים של הגוף שגם משככים כאבים. לכן רבים מהמבקרים סבורים ששיפור במצב המטופלים בטיפול הומאופתי הוא פשוט אפקט פלסבו.

אבל מחקרים מניבים תוצאות מבלבלות. חוקרים בריטים חלוקים בדעתם אודות כוחה של התרופה ההומאופתית ארניקה, שניתנת לטיפול בכאבי שרירים. מטופלים שקיבלו ארניקה לאחר ניתוח בפרק כף היד דיווחו על הפחתה משמעותית בכאב מאשר קבוצת הפלסבו. עם זאת, מטופלים עם בעיות מפרקים אחרות דיווחו על תוצאות שונות. במקרים של דלקת מפרקים, משתמשי הפלסבו דיווחו על יותר שיפור בכאבים.

למאמרים נוספים בנושא הומאופתיה ועוד:
הומאופתיה: טיפול לפי סוג האישיות
הומאופתיה: לא עוד פוסט טראומה אצל ילדים
דימום וסתי מוגבר? לכי על הומאופתיה
אסטמה: תלחמו בה בעזרת הומאופתיה
התפתחות הומאופתיה: מאז ועד היום

ב-1991 חוקרים הולנדים ניתחו 105 מחקרים על טיפולים הומאופתיים שנעשו בין השנים 1966 ל-1990, רובם מכתבי עת גרמניים וצרפתיים. 81% מהמחקרים מצאו שהמטופלים הרגישו שיפור לאחר טיפול הומאופתי. החוקרים הסיקו ש"הממצאים מעידים על השפעות חיוביות, וככל הנראה יש בהם כדי להמליץ על טיפולים הומאופתיים כטיפול במצבים מסויימים". ב-1997 חוקרים גרמניים ניתחו 89 מחקרים והסכימו שהומאופתיה היא לעתים קרובות יעילה משמעותית מאשר הפלסבו.

ריפוי אפשרי

איימי לאנסקי לא התייחסה לטענות המבקרים. לאחר תשעה חודשים של טיפול הומאופתי מקס היה ילד אחר: דברן, פעיל, חברתי ופופולארי. תחת השגחתו של מלניצ'וק לאנסקי הפחיתה בהדרגה את מינון הקרצינוסין עד להפסקתו. מקס המשיך להשתפר, בגיל 5 הוא היה כמו כל ילד אחר. "הוא רואה עכשיו את מלניצ'וק בערך פעמיים בשנה", אומרת לאנסקי. הניסיון עם מקס גרם ללנסקי לעזוב את עבודתה וללמוד הומאופתיה. "כמדענית, אני רואה את ההומאופתיה כמשהו בלתי סביר. אבל ראיתי איך היא ריפאה את מקס".


* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר