על גלוטן ומחלות עור

רגישות למזון המכיל גלוטן משפיעה על העור ומסווה את עצמה בצורת בעיות אוטואימוניות דומות כמו דרמטיטיס הרפטיפורמיס, פסוריאזיס, אקזמה, אקנה, אקנה רוזיצאה וסרפדת. במאמר תוכלו לקרוא כיצד גלוטן גורם למחלות עור וכמה קשה לעיתים לאבחן את הבעיה
 מערכת BeOK
מאת מערכת BeOK
| 28/01/2013 |
צפיות: 31,792
דירוג: 4.5 מתוך 11 הצבעות
התקבלו 11 דירוגים בציון ממוצע 4.5 מתוך 5
מה גרוע יותר מגירוד? ובכן, הרבה דברים. אבל למי שסובל מפריחה שאינה נעלמת, הגירוד הוא בלתי-נסבל, במיוחד אם הוא מתפשט ומסרב להגיב לטיפולים "נורמאלים" כמו תחליבים ומשחות, או אפילו סטרואידים.

למידע נוסף בנושא רגישות לגלוטן היכנסו לפורומים:
פורום בישול בריאות, מתכוני בריאות
פורום דיאטה, תזונה נכונה, הרזיה
פורום צליאק
פורום תזונה טבעית, תזונה נכונה
פורום תזונה קלינית

דרמטיטיס הרפטיפורמיס


אחד הגירודים שלא ייעלמו (ללא טיפול מתאים) נגרם בשל התבטאות עורית של רגישות לגלוטן המוכרת כיום היטב – דרמטיטיס הרפטיפורמיס. הבעיה הוגדרה לראשונה ב-1884 על-ידי רופא עור אמריקאי בשם לואיס דורינג,אבל רק ב-1967 נמצא הקשר בינה לבין רגישות לגלוטן.

דרמטיטיס הרפטיפורמיס מתאפיינת בקבוצות קטנות של שלפוחיות מגרדות שלעיתים קרובות מלוות גם באודם של העור שמתחתן. השלפוחיות ממוקמות בדרך כלל בחלק החיצוני של המרפקים והזרועות, וכמו כן, על הישבן ובקדמת הברכיים. אולם הפריחה עלולה להופיע גם במקומות אחרים בגוף, כמו הפנים, הקרקפת ופלג הגוף העליון. כל אחד עלול לסבול מהבעיה, אך כפי הנראה, ההתפרצות הראשונית שלה מתרחשת אצל אנשים צעירים.

דרמטיטיס הרפטיפורמיס היא תגובה אוטואימונית לגלוטן. במקום לעכל את החלבון, הגוף נלחם בו בעזרת נוגדן (IgA) שמיוצר בדופנות המעי. כאשר הנוגדן נצמד לגלוטן המעוכל, הם מסתובבים יחד בזרם הדם ובסופו של דבר, חוסמים את כלי הדם הקטנים שבעור. החסימה מושכת אליה תאי דם לבנים שנקראים למלחמה כדי להילחם בפולש. תאים אלה, בתורם, מפרישים חומרים כימיים רבי עוצמה שגורמים לפריחה.

מעניין לציין כי אף שדרמטיטיס הרפטיפורמיס נגרמת על-ידי רגישות לגלוטן, החולה אינו בהכרח סובל גם מהתסמינים ה"קלאסיים" האחרים של אי-סבילות לגלוטן, כמו הפרעות במערכת העיכול. במילים אחרות, ייתכן שהמעי שלו לא יושפע מהרגישות. זו הסיבה לכך שבמשך שנים, הרופאים לא העלו בדעתם שהפריחה המסתורית הזו, שאינה מגיבה לטיפולים המקובלים, קשורה לרגישות לגלוטן.

אם אתם סובלים מדרמטיטיס הרפטיפורמיס, אתם בוודאי יודעים שזו בעיה קשה. אחד מהמטופלים הסובלים ממנה תיאר אותה במילים, "זה כמו להתגלגל בשיחי קוצים כשאתה ערום וסובל מכוויות קשות, ואז, להתעטף בשמיכת צמר מלאה בנמלים ופרעושים...".

תארו לעצמכם כמה זה קשה לסבול מבעיה כזו במשך שנים מבלי לקבל את האבחנה הנכונה! זה מה שקרה לאינספור אנשים שסובלים מדרמטיטיס הרפטיפורמיס. לפניכם כמה דוגמאות לטעויות באבחון:

בעיה שנמשכה למעלה מחמש שנים – במהלך השנה שבה אריק שהה בגרמניה במסגרת חילופי תלמידים, הוא אכל הרבה לחם ומאפים. זמן קצר אחרי שהוא חזר לארה"ב כדי לסיים את לימודיו בתיכון, הופיעה שלפוחית אדומה כהה על עכוזו הימני. תוך שנה, הפריחה התפשטה וכללה גם את העכוז השמאלי, הברכיים והמרפקים.

הרופא שלו אבחן שמדובר במקרה מוזר של הרעלת קיסוס ורשם לו משחת פרדניזון, חומר ממשפחת הסטרואידים שעלולות להיות לו תופעות לוואי חמורות, כמו הפרעות במערכת העיכול, בעיות בקיבה, הקאות, כאבי ראש, סחרחורת, נדודי שינה, חוסר מנוחה, דיכאון, חרדה, אקנה, שיעור יתר, נטייה לחבורות, נפיחות בפנים ובקרסוליים, הפרעות בראייה וחולשת שרירים.

הטיפול לא עזר ואריק המשיך לסבול מגירוד בלתי-פוסק, מכאבים ומהתפשטות הפריחה. אחרי שנה הוא פנה לרופא אחר, וזה אבחן אצלו צורה נדירה של פסוריאזיס מורסתי. כטיפול, הוא רשם לו קרם שמכיל חומר סטרואידי אחר.


הוא השתמש בקרם במשך חמש שנים, אך הפריחה המשיכה להתפשט והוא פיתח זיהום משני מסוג סטפילוקוקוס. בסופו של דבר, אריק מצא רופא שהצליח לאבחן את הבעיה כראוי. הוא זיהה שמדובר בדרמטיטיס הרפטיפורמיס ואכן, הוצאת הגלוטן מהתזונה הובילה להיעלמות הפריחה.

טעות בגירוד – הרופא הראשון שביל פנה אליו, טען שהפריחה שמציקה לו היא למעשה שלבקת חוגרת (הרפס זוסטר), מחלה שגורמת להתפרצויות של פריחה או שלפוחיות עוריות בגלל נגיף הווריצלה-זוסטר, שגורם גם לאבעבועות רוח. כל מי שחלה באבעבועות רוח נמצא בסיכון ללקות בשלבקת חוגרת, שזו בעיה קשה ומכאיבה מאוד.

ניתן להקל את התסמינים, לפחות באופן זמני, על-ידי נטילה של תרופות נוגדות נגיפים, אך המחלה חייבת להשלים את מהלכה הטבעי ונמשכת 5-3 שבועות. הנגיף ממשיך להתקיים בגוף גם אחרי שהתסמינים נעלמים. ביל לא סבל משלבקת חוגרת ולכן, הטיפול שהרופא רשם לו לא עזר והפריחה לא נעלמה. הוא פנה לרופא עור אחר, והוא טען שביל סובל מגרדת (סקביאס)!

גרדת היא מחלה שנגרמת על-ידי קרדית זעירה שמתחפרת מתחת לעור וגורמת לגירוד עז. הטיפול המקובל במצב זה הוא קרם נוגד טפילים. הוא קיבל את הקרם מהרופא, אך כמובן, הוא לא עזר.

במהלך החודשים הבאים, ביל התייעץ עם כמה רופאים נוספים, וחלקם אישרו שהוא אכן סובל מגרדת. בתסכולו, הוא חזר לרופא העור הראשון, שהפעם ערך ביופסיה וגילה שביל אינו סובל מגרדת, כי אם מדרמטיטיס הרפטיפורמיס. ביל התחיל לאכול תפריט נטול גלוטן ובעיות העור שלו נעלמו לחלוטין!

כשהתרופה גרועה יותר מהמחלה – דיוויד פיתח שלפוחיות נוזליות זעירות, שהתפוצצו והותירו גלדים. מכיוון שהוא עבד שעות ארוכות בעבודה מלחיצה, רופא המשפחה אבחן שהוא סובל מפסוריאזיס שמקורו בלחץ נפשי, אך המצב לא הוטב. דיוויד סבל מהבעיה במשך 18 שנה, שבמהלכן הייתה לו רק תקופה קצרה של הקלה. אחד הרופאים רשם לו קרם סטרואידי, אך במקרה זה, התרופה הייתה גרועה יותר מהמחלה.

כפי שכבר ציינו, שימוש ממושך בקרמים סטרואידיים על שטחי עור נרחבים, במיוחד על עור חי וקפלי עור, עלול לגרום לתופעות לוואי חמורות. הקרם המסוים שדיוויד השתמש בו, פוסיבט (בארץ: פוסיקורט), עלול לגרום לבלוטות יותרת הכליה להפחית את ייצורם של הורמונים טבעיים ולהוביל לדלדול העור. אחרי שימוש יומי בקרם במשך שנתיים, דיוויד החל לסבול מתופעות לוואי, כולל צריבה בעיניים ועור יבש בלחיים. דיוויד מצא רופא חדש, והוא הצליח למצוא את האבחנה הנכונה – דרמטיטיס הרפטיפורמיס, שנגרמת מרגישות לגלוטן. הוצאת הגלוטן מהתפריט פתרה את הבעיה שנמשכה 18 שנה.

ניתן לרפא דרמטיטיס הרפטיפורמיס. לעיתים, כדי להשיג הקלה מיידית, הרופאים רושמים למטופלים תרופות כמו דפסון, סולפה-פירידין או סולפה-מתוקסיפירידזין. למעשה, אלו הן תרופות אנטיביוטיות שפותחו בשנות ה-30 וה-40 של המאה ה-20. לא ברור כיצד בדיוק הן עוזרות במצב של דרמטיטיס הרפטיפורמיס, אך ידוע שהן אינן פועלות בצורה האופיינית לתרופות אנטיביוטיות. אף שהתרופות מקילות את הפריחה תוך כמה ימים, הדלקת העורית חוזרת מייד עם הפסקתן.

במילים אחרות, הן משמשות להשגת הקלה מיידית של הגירוד, אך אינן מרפאות את המחלה. כמו כל סוגי הרגישות לגלוטן, התרופה המתאימה היא תפריט נטול גלוטן. כאשר המטופלים שהוזכרו הפסיקו לאכול גלוטן, מחלת העור שלהם נעלמה.

פסוריאזיס


בתיאורי המקרים שהבאנו בפניכם, דרמטיטיס הרפטיפורמיס אובחנה בטעות כפסוריאזיס – מחלת עור לא מידבקת הפוגעת בקרוב ל-2.6% מהאוכלוסייה הבוגרת בארה"ב. ניתן להבין את הטעות באבחנה כיוון שלשתי המחלות יש מאפיינים משותפים.

תסמינים דומים למראה – בשתי המחלות מופיעים נגעים אדומים בולטים שלעיתים קרובות גם מגרדים.

הגורם – שתי המחלות נגרמות מתגובה אוטואימונית של הגוף. כמה גורמים, כגון לחץ נפשי, זיהומים, תגובות תרופתיות וחום עלולים להוביל להתלקחות של פסוריאזיס. לעומת זאת, דרמטיטיס הרפטיפורמיס היא למעשה תגובתה של המערכת החיסונית לגלוטן.

בגלל הדמיון בין שתי המחלות, אין פלא שרופאים רבים חושבים בטעות שאם המטופל סובל מתסמינים דמויי-פסוריאזיס, סביר להניח שהוא חולה במחלה הנפוצה מבין השתיים. אולם זו הנחה שגויה. אחד המחקרים מצא אצל 16% מהחולים בפסוריאזיס גם נוגדנים (מסוג IgA ו/או IgG) לגליאדין (גלוטן).

מחקר נוסף שנערך בקרב 130 חולי פסוריאזיס, מצא קשר בין רמות גבוהות של נוגדנים לגלוטן (AGA) לבין תסמיני מחלה חמורים יותר. אם כך, ניתן להסיק שחלק מחולי הפסוריאזיס סובלים גם מרגישות לגלוטן, ורגישות זו מחמירה את המחלה.

הטיפול – הטיפול בפסוריאזיס שונה במידה משמעותית מהטיפול בדרמטיטיס הרפטיפורמיס. ניתן לטפל בפסוריאזיס במגוון דרכים, כולל קרמים ומשחות להפחתת הנפיחות והגירוד, חשיפת העור הנגוע לאור על-סגולי טבעי ובמקרים חמורים, נטילת תרופות או זריקות. למרות מגוון הטיפולים במחלה זו, לא ניתן לרפא אותה.

אולם חולי פסוריאזיס (שאינם סובלים גם מדלקת מפרקים) בעלי רגישות לגלוטן מחלימים מהמחלה בעקבות הוצאת הגלוטן מהתפריט. מחקר שנערך ב-2003 הצביע על שיפור קליני אצל החולים אחרי דיאטה נטולת גלוטן בת שלושה חודשים. כאשר הנבדקים חזרו לאכול גלוטן, המחלה שבה והחמירה. המחקר אישר כי תזונה נטולת גלוטן עשויה להשפיע על פסוריאזיס אצל אנשים בעלי נוגדנים לגלוטן (מסוג IgA או IgG).

למרבה הצער, תזונה נטולת גלוטן אינה עוזרת לכל חולי הפסוריאזיס, אלא רק לאלה הסובלים מרגישות לחלבון זה. במחקר שהקיף 33 חולים בעלי נוגדנים לגליאדין ושישה ללא נוגדנים, נמצא כי תזונה נטולת גלוטן שיפרה רק את מצבם של החולים בעלי הנוגדנים.

<@ --- IMG_2 --- @>
אקזמה, אקנה ואקנה רוזיצאה
בעיות עור בעלות תסמינים דומים לאלה של דרמטיטיס הרפטיפורמיס, הנגרמות אף הן מתגובה אוטואימונית? הרופאים יודעים שבעיות אלו מושפעות מתזונה, וחלקם גילו כי כאשר מטופליהם מוציאים את הגלוטן מהתפריט, מצבם משתפר במידה משמעותית. כך קרה גם לשני חולים שסבלו מפמפיגוס (סוג של אקזמה) – מחלה אוטואימונית נדירה שמתבטאת בשלפוחיות עוריות:

רגישות לגלוטן בגיל מאוחר – אישה בת 82 סבלה מנגעים דמויי-שלפוחיות שהתפשטו על פלג גופה העליון ועל ירכיה. היא לא נטלה תרופות כלשהן שהיו יכולות לגרום לפריחה, ומצבה הבריאותי היה טוב. בדיקות המעבדה גילו נוגדנים לגלוטן (IgA). הרופא שלה המליץ על תזונה נטולת גלוטן, ו-22 יום לאחר מכן, הנגעים נעלמו.

רגישות לגלוטן אצל נערה מתבגרת – אצל נערה בת 18 הופיעו פתאום נגעים דמויי-שלפוחיות על החזה, הבטן, הצוואר, הגב התחתון, ואפילו על הזרועות והרגליים. זה היה התסמין היחיד שלה, ומלבד השלפוחיות, היא הרגישה טוב. בדיקות המעבדה שנערכו לה הצביעו על קיומם של נוגדנים לגלוטן. חודש אחרי שהיא הפסיקה לאכול גלוטן, כל הנגעים שלה נעלמו לחלוטין.

סרפדת (אורטיקריה)


סרפדת, הידועה גם בשמות חרלת ואורטיקריה, היא מחלת עור שמשפיעה על 20%-15% מהאוכלוסייה. מצב זה עשוי גם לרמז על קיומה של רגישות לגלוטן. רוב הפריחות האופייניות לסרפדת נגרמות מתגובה אלרגית לאכילת מזונות מסוימים, כמו מאכלי ים או תותים. בדרך כלל, תוך כמה דקות או שעות ממועד האכילה מופיעים על העור נגעים או פצעונים מגרדים. ברוב המקרים, הם נעלמים מעצמם אחרי זמן קצר. כדי להקל את הגירוד ניתן ליטול תרופה או למרוח משחה ממשפחת האנטי-היסטמינים.

אולם כאשר הפריחה הופכת כרונית וקשה עד שבלתי-אפשרי למצוא את הגורם לה, יש לשקול את האפשרות של רגישות לגלוטן, כמו במקרים הבאים:

מקדחת השחת לסרפדת – אישה צעירה בת 24 פנתה לרופא שלה בגלל תסמינים האופייניים לקדחת השחת. בדיקות אלרגיה שנערכו לה הצביעו על אלרגיה לפולן, והיא טופלה בהצלחה בתרופה אנטי-היסטמינית. שלושה חודשים לאחר מכן היא חזרה לרופא, והפעם התלוננה על סרפדת מפושטת. הרופא הקשיב להיסטוריה הרפואית שלה, שלא כללה אלרגיות למזון, לתוספים מלאכותיים או לתרופות. מלבד הבעיה העורית, מצבה הבריאותי היה טוב ולא היו לה תלונות אחרות. גם הפעם הוא רשם לה תרופה אנטי-היסטמינית.

אחרי שהיא נטלה את התרופה במשך חודש ללא שיפור, הפריחה שלה החמירה עד כדי צורך באשפוז. בבית החולים היא עברה בדיקות מקיפות, כולל בדיקת דם לאיתור נוגדנים לגליאדין, והאבחנה הייתה – מחלת צליאק. היא החלה לאכול תפריט נטול גלוטן. אחרי חודש חלה הטבה בפריחה, ואחרי שלושה חודשים היא נעלמה לחלוטין.

שבעה חודשי גירוד – ילד בן 11 נתקף בסרפדת כרונית שנמשכה שבעה חודשים. הנגעים היו ממוקמים בפלג גופו העליון, בפנים ובגפיים, ולא הגיבו לטיפול קונבנציונלי. הרופאים נטלו ביופסיה של העור הנגוע וגילו שהילד סובל מדרמטיטיס הרפטיפורמיס. בזמן האבחון לא היו לו סימנים אחרים של רגישות לגלוטן.

לכתבות נוספות בנושא תזונה:
גזים: עדיף שלא לשמור בבטן
הצד הפחות זוהר של ניתוחי קיצור קיבה
כיצד להתמודד עם פרצי תשוקה למזון מסוים?
מחקר: מיץ סלק יכול להוריד לחץ דם גבוה
שוקולד - מזון האלים

אם תיאורי המקרים האלה אינם משכנעים מספיק, שימו לב לעובדות הבאות: מחקר שפורסם ב-2005 מצא רגישות לגלוטן אצל 4 מתוך 79 ילדים (5%) שסבלו מסרפדת. זו הייתה שכיחות גבוהה הרבה יותר, יחסית לקבוצת הביקורת (0.67%). אכילת תפריט נטול גלוטן פתרה אצלם את הבעיה.

לא כל מחלות העור נגרמות מרגישות לגלוטן, אך במקרים שבהם לא ניתן לאתר בוודאות את הגורם להן, כדאי לבדוק את האפשרות של רגישות לגלוטן.

המאמר נלקח מספר "רגישות לגלוטן" של הוצאת הספרים פוקוס

דרג עד כמה מאמר זה עזר לך

עזר מאד

עזר

טוב

עזר קצת

לא עזר


* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר

יועצים בתחום

  • פרופ` חיים ראובני
    פרופ` חיים ראובני
    מומחה לרפואת עור ילדים ואסתטיקה פרופ` חיים ראובני הינו בוגר הטכניון בחיפה. רופא עור, מתמחה בטיפולים אסתטיים,מציע שלל טיפולי אסתטיקה מתקדמים. בנוסף, לאבחון וטיפול במחלות עור בכל הגילאים,מציע שלל טיפ... קרא עוד