קונצרטה

שלום, אני אמא לילד בן 9 שאובחן בסוף כיתה א(7) בהפרעות קשב והיפראקטיביות. אני מצטערת מראש על האורך אבל אני חייבת לתת רקע כדי שתבינו. כבר בגן ראו את האלימות, האימפולסיביות והאנרגטיות וכשניסיתי לפנות להתפתחות הילד נעניתי בשלילה בטענה שזאת בעיה התנהגותית ושהוא לא צריך אבחון מבחינתם. אז הבן שלי סיים ועלה לכיתה א והמצב רק החמיר זה היה גהינום. אני חייבת לציין לשבח את המורה שלא וויתר ושיתף פעולה בכל מיני שיטות שניסינו למרות שלא עבדו. בסוף כיתה א לקחנו אותו לניורולוג פרטי (אחרי שסירבו פעמיים בהתפתחות הילד לאבחן אותו) ושם הוחלט שהוא סובל מהפרעות קשב והיפראקטיביות וצריך ליטול קונצרטה 27 מ"ג. בספר שפירט את האבחון הייתה הנחיה שאם אנחנו רואים שאין שינוי מהותי אז צריך להעלות את המינון ל-36.וכך אחרי 3 חודשים של ניסיון באמת העלינו את המינון. אני חייבת לציין שבעבר למרות שהיה מאוד אנרגטי וקשה הוא היה ילד שמח עם שמחת חיים. כיתה ב' עם אותו מורה הייתה מלאת הישגים מבחינתנו ואני אתאר: בכיתה א הוא היה מבלה רוב הזמן בחצר, לבד או עם חברים שהיה מוציא באמצע שיעור מכל הכיתות, לא היה מכין ש"ב ולא היה פותר מבחנים. את רוב הציוד ז"א ספרי לימוד, מחברות, כלי כתיבה הוא איבד בתירוץ הקבוע ש"הוא לא זוכר איפה הוא שם. מרביץ באימפולסיביות, בועט ומקלל אפילו את המורה. כך גם בבית עם האחים. כיתה ב' היה יותר בכיתה, מדי פעם היה מכין ש"ב וגם עונה על מבחנים. לא קילל ופחות הרביץ. התגובות שלו לכל סיטואציה היו הרבה יותר מתונות והיה פחות לוקח ללב. עדיין היה מאבד דברים, שוכח, לא עושה מטלות אבל בהחלט היה שיפור. מאוד הפריע לי שהוא לא היה אוכל יום שלם רק ארוחת ערב כי לא היה רעב, היה מתלונן המון על כאבי בטן עד היום בעצם, בהתחלה חשבתי שזאת המצאה אבל למדתי שהוא אמיתי. אבל כל התופעות האלו היו שוות כי היה עם מי לדבר, היה ילד שונה עם ובלי כדור. השנה כיתה ג' התחלף לו המורה, הוא לא פועל בשיטה שעבדה בשנתיים הקודמות עם הילד שלנו, הרבה פחות משתף איתנו פעולה והילד נפל בין הכיסאות. בבית אנחנו כל הזמן רבים, הוא לא מקבל שום מרות, אם אנחנו מבקשים ממנו לעשות מטלה כדי לעזור אז הוא לא יעשה אלא אם יבין שהוא מורווח מזה, אינטרסנט משו. הרבה פעמים עונה ומתחצף(למרות שאני רואה שהוא לא מתכוון להתחצף אלא לענות לי תשובה תמימה אבל בלהט המריבה זה עדיין יוצא שהוא מתחצף). הוא הרבה בעונש ובחדר אבל שום דבר לא יוצא מזה הוא לא לומד לקח לא לומד מטעויות. תמיד רק שאנחנו ניתן ונעשה בשבילו אבל הוא לא ייתן כלום מעצמו בשבילנו ובשביל אף אחד. הוא תמיד "הבוס", קובע לכולם מה לעשות גם כשכל האחים יושבים לראות סרט, גם כשמשחקים בחוץ עם חברים.... השמחת חיים שלו נעלמה, הוא יושב על הספה ובוהה וכששואלים אותו מה קרה עונה "כלום..... משעמם לי...." בקול שקט ועצוב.אז נכון שהקונצרטה ממתנת אותו אבל לדעתי היא גם מדכאת אותו ואני לא יודעת מה לעשות. אשמח לעזרה בהקדם.