חוסר התמודדות של מערכת החינוך כלפי ילחדים בעלי הפרעות קשב וריכוז

שלום מאיה!
אני פונה אליך לאחר שקראתי את הודעתך המרגשת בפורום. ברצוני , להביע את תמיכתי והערצתי כלפיך בנוגע למאבקך הציבורי נגד חוסר התמודדותה של מערכת החינוך עם ילדך בעל הפרעת קשב והריכוז (ADHD ) .שמעדיפה במקום להתמודד עם הבעיה , מחלקת בקלות רבה ריטלין . שזהו לא פתרון יעיל שמשתלם לטווח ארוך. כגון : תופעות לוואי ועוד'. לעניות דעתי , צריך להרחיב ולשפר את יכולת בתי הספר הרגילים בטיפול ילדים אלו בכמה תחומים : א)הכשרת מספקת של צוות בית הספר בטיפול בילדים בעלי הפרעות קשב וריכוז- כדי שיוכלו להתמודד עם הבעיה ,כדי שידעו לאבחנה באופן מדויק וכך יבינו יותר את הילד בעל צרכים מיוחדים , ב)מתן טיפול פסיכו -חינוכי בבית הספר, ג) תרפיה התנהגותית, ד) שינויים סביבתיים - להתאים את סביבת הלימודים לילד בעל הפרעת קשב וריכוז כגון : למנוע גירויים בכיתה שיסיחו את דעתו. אני ממליצה לך לפנות למשרד החינוך בבקשתך שיתחילו לחוקק חוק על מנת , למגר את התופעה ושיתחילו לטפל באופן יעיל והולם בילדים אלו .
מקווה שעזרתי לך . בהערכה רבה
אתי

שלום לך -
לא ברור לי מה בעצם השאלה או הפנייה.
אין ספק שטיפול תרופתי עשוי לעזור מאוד לילדים הבטים רגשיים, לימודיים וחברתיים.
במידה והטיפול גורם לתופעות לוואי או לא יעיל צריך לפנות לרופא המטפל לבחון מחדש את דרכי הטיפול.
"המורים רוצים שקט בכיתה, הם רוצים לדחוף ריטלין לכל ילד, שישבו כמו רובוטים" -
אמירות אלו מוכרות לכולנו ומצוטטות בחדווה על ידי מתנגדי הטיפול התרופתי. אין ספק כי הורים רבים שותפים לתחושה זו שבה כביכול מורים מכתיבים לרופאים מדיניות טיפול רפואית .
המורים רוצים שקט בכיתה! – מי שקורא משפט זה יכול לתומו לחשוב כי אם הוא יכנס לכיתה כיום תקדם אותו דומיה, שקט ושלווה כאשר ילדים עם מבט זגוגי תולים עיניים במורה ומהנהנים בראשם בצייתנות.... כמובן שהאמת שונה לחלוטין.
מערכת החינוך בישראל עברה תהליך של דלדול מתמשך באמצעים הניתנים למורים לאכיפת משמעת. ההורים עצמם יותר אלימים מילולית (ולעתים אף פיסית) ומגלים מעורבות רבה בנעשה בבית הספר. מתבססת מציאות בה המורים נרדפים ואף מאוימים על ידי הורים, לעתים על ידי עורכי הדין, על ידי גורמי הפיקוח של משרד החינוך וכן על ידי התקשורת.
ולכן - מי רוצה שקט בכיתה? האם רק המורים? ומה עם ההורים? האם אנו לא רוצים שילדנו ילמדו ושלא יפריעו להם ילדים אחרים? זוהי חובתנו כהורים לדאוג שילדנו יגיעו מסודרים ונקיים לבית הספר, עם אוכל בתיק ויתפקדו כמצופה מהם. איננו יכולים "להפיל את התיק" הזה רק על המורים! האם מה שאנחנו כהורים לא מצליחים לבצע בבית אנו מצפים מההורים? הורים לילדים עם לקויות קשב יודעים עד כמה קשה לעתים למשמע אותם ובאילו אמצעים הם נאלצים לנקוט. האם המורים יכולים להשתמש באמצעים אלו, האם אנחנו מוכנים לכך? האם להורים לא חשוב שילדיהם לא יסתבכו בקטטות, מריבות שבחלקן יכולות להסתיים בפציעות, חבלות ואף בתביעות משפטיות!

ומה עם הילדים? האם מישהו שואל אותם לגבי תחושותיהם? האם מישהו נותן את הדעת לילד אשר יוצא מדי הפסקה ל"משימת הישרדות" חדשה בחצר בית הספר? ומה הם חשים כאשר מדי שיעור הם מורידים פרופיל ומתפללים שהמורה לא ישאל ויביך אותם לפני כולם? ומה התחושה שלהם בזמן חלוקת מבחנים?.
ילדים רבים המטופלים בריטלין חווים תחושה משכרת של הצלחה, של שיפור הדימוי העצמי, של שינוי לאווירה מפרגנת של המורים ההורים ולעתים אף החברים. האם יש משהו אשר ישווה לתחושת ההקלה של ילדים החווים הצלחה לימודית וחברתית?
לסיכום – כולם צריכים שקט בכיתה!!! – גם המורים, גם ההורים ובעיקר הילדים! ילד צריך ללכת ללמוד בבית הספר ולא ללכת כל יום ל"סיפור מלחמה" חדש. ברור כי הטיפול התרופתי הוא לא האמצעי הבלעדי לכך אך לעתים הוא אמצעי חיוני השומר לא רק על השקט של הילדים בכיתה אלא גם על בטחונם הפיסי!

בברכה,
דר' עדי אדר