שלום,בן 17.עשיתי היום בדיקת TOVA.

שלום לכולם :)
היום עשיתי בדיקת TOVA ,בבדיקה הראשונה ללא רטלין תוצאותי היו טובות אך מעט מתחת לממוצע .
לאחר שעה בבדיקה עם הרטלין ,ע"פ הבוחנת התוצאות היו קצת פחות טובות.
העניין אצלי הוא שאני ממש מרגיש שיש לי את ההפרעה ,אחרי שיצא לי לקרוא המון על התסמינים וכו' ,מצאתי המון המון תסמינים משותפים שאני מרגיש בחיי היום יום ,ומה שקרה שבבדיקה עם הרטלין ממש התאמצתי שהבדיקה תיצא יותר טוב כי לא רציתי שיצא מצב שיגידו לי שאין לי את זה . ואני כרגע יודע שזאת הייתה טעות חמורה שלי כי הרטלין השפיע עליי בצורה גרועה והמבחנים יכלו לצאת הרבה הרבה יותר גרועים.
לכל אורך המבחן הרגשתי שהרגליים שלי משקשקות ורועדות ,כנ"ל כפות הידיים.
אחרי שעה וחצי מהרגע שלקחתי את הכדור התחלתי להרגיש הרבה יותר ערני ,דבר שאני בחיים לא מרגיש בשעות הבוקר.
הסברתי לבוחנת את התופעות שהרגשתי במהלך הבדיקה וגם אחריה והיא אמרה שבפגישה עם ניורולוג אוכל לדבר על כך.
העניין שזה יהיה רק בעוד חודש ,ואני ממש רוצה מענה לשאלותיי.
אז ככה:מעבר לכך שאני מרגיש קושי גדול בלהתרכז ולהקשיב ,כל התסמינים האלה נכונים בצורה מדוייקת כלפיי..

התנהגות סטירואוטיפית – התמדה כפייתית בפעילויות חסרות משמעות.
התנהגות אובססיבית - חזרה שוב ושוב על מטלות סרק כגון איסוף חפצים שונים נוקשות מחשבתית, חזרה אובססיבית לאותה מחשבה, אטימות, דפוס חשיבה מקובעת מיקוד יתר – אובדן קשר עם העולם.
השמטת התרחשויות מהתודעה.

הדגש הכי גדול והכי חזק הוא על התסמינים האלה שלמעלה,אני לא מפסיק לסבול ממחשבות שאני מנסה להגיד לעצמי לא לחשוב ובכוח חושב אותם.מה שכן , כאשר לקחתי את הרטלין משום מה דווקא בנקודה הזאת הרגשתי שיפור!!


התכנסות עצמית וניתוק חברתי.
דיכוי והתדרדרות כללית באינטראקציה החברתית.
ירידה בתקשורת. ירידה ביכולת החברתית.

ציות מוחלט להוראות של אחרים.
פאסיביות והתנהגות צייתנית לאחרים.
חוסר שמחה, אפטיות, מופנמות, נטייה לישון, פיהוקים, ערפול חושים ועייפות יתר.
חוסר הבעה רגשית, ירידה ביכולת לצחוק.
חסר מרץ, אדישות, נמנום, מבוכה. בוכה בקלות.
חוסר יוזמה, חוסר ספונטניות. פגיעה בסקרנות.
פגיעה בהרגשת הנאה או ההפתעה

כמו כן בתסמינים האלה אני מרגיש ,בעיקר בפאסיביות,כל הזמן שאני בחברת אנשים אני מרגיש שאני "במצב שינה" אני כאילו איתם ,אבל לא איתם.


על כל דבר קטן שקורה אני לוקח ללב ואחרי זה חושב עליו ימים שלמים ולוקח זמן עד שאני מצליח לשכוח.אני לא חושב שזה דיכאון ,אבל זה בסופו של דבר חוסר שקט נפשי.
והדבר האחרון זה -היפראקטיביות.אני לא טיפוס שמפריע בלימודים למשל וכו' ,אבל אני לא יכול להיות ללא מעש.תמיד חייב להיות בפעולה ותזוזה..

מחכה לתשובה בקוצר רוח..בתודה לירון