התעוררות מתרדמת

שלום רב,

שמי עינב בת 24. אבא שלי עבר צנתור אבחנתי ב6.5.09. ברופא אמר שהלב פועל מצויין וסיים את הניתוח. אבי התעורר וקבעתי איתו שאאסוף אותו בבוקר מהבית חולים. לפנות בוקר התפתח דימום בצרבלום והוא הקיא עד האבד את ההכרה. כמה שעות לאחר מכן הCT הראה מה קרה והוא נותח לצורך ניקוז הדימום הגזע המוח.

אבא היה בבית חולים בלינסון במשך כמעט שלושה חודשים בהם הוא קיבל המון נור אדרנלין ,הכליות הפסיקו לעבוד וגם הקיבה. הוא התייצב והועבר למרכז סיעודי.
עדיין בחוסר הכרה ,אבל תודה לאל עם כליות וקיבה מתפקדות.

אני אישית לא ראיתי אותו כמה שבועות מהמעבר מבלינסון למרכז הסיעודי. כשהגעתי אליו אתמול מצאתי אותו עם עיניים פעורות. דברתי אליו והוא הסתובב אלי עם הראש והסתכל. הוא התעניין בתמונות פספורט שהצגתי לו. דבר זה המשיך גם היום. ברוב הפעמים שאני מבקשת הוא מסתכל עלי ומביע עניין. לקחתי לו את היד ובקשתי שילחץ והרגשתי נסיון קלוש לנסות ללחוץ. גם היום וגם אתמול. אם כי הוא לא נענה לבקשות באופן רציף.

הצוות הרפואי מאוד סקפטי לגבי הדברים וטוען שאין שינוי במצבו. אני עזבתי את אבא לפני שבועיים בבלינסון עם עיניים סגורות ובמצב על גבול החיים והמוות.

אשמח לשמוע מפיכם, האם זה אומר על שינוי במצבו, האם אפשר לעשות משהו שיכול לקדם אותו או שמדובר במשהו זניח. אני מודעת לזה שסיפור דרך האינטרנט לא חושף את כל הפרטים ושיש צוות רפואי שיכול להסביר במוסד המדובר. אם זאת, אשמח לשמוע את דעתכם המקצועית.
האם זה אומר שהוא לא בקומה יותר?. האם ישנם גירויים שונים שאני יכולה להביא איתי לביקור הבא כדי לנסות לדרבן אותו?
מה זה אומר שהוא עם עיניים פעורות כל כך גדול? האם הוא מבין אותנו ולא יכול לתרגם לפיזי או שמא אין כל תובנה. אבא בן 60 בדיוק והניתוח נעשה על רקע של פרפור פרוזדורים בשנה האחרונה.
הרשלנות של הניתוח ככל הנראה מעורבת בתרופה שהוא התחיל לקחת -קומדין. אבא אמר כשהתעורר מהניתוח שנתנו לו 8 כדורי אספירין והוא לא מרגיש טוב.

סליחה על ההודעה הארוכה, אשמח לכל פיסת מידע שיכולה לעזור לי לקדם אותו.