מידע רפואי
פורומים
- קרינה סלולרית, סרטן
- אוסטאופורוזיס
- כושר גופני
- סוכרת נעורים, סוכרת ילדים
- רפואת מטיילים
- השאלת ציוד רפואי, ציוד שיקומי, ציוד אורטופדי
- פילאטיס
- נוירולוגיה, אפילפסיה
- כבדי ראיה, מחלות רשתית, ראיה ירודה
- דלקת פרקים, ראומטולוגיה
- פדיקור
- רפואת כף הרגל - פודיאטריה
- הכנה ללידה, קורס הכנה ללידה
- אימון אישי, קואצ'ינג
- בנות, העצמה נשית
מאמרים וחדשות
יועצים בתחום
טובי פלד
פסיכולוג ילדים ונוער פסיכולוג מומחה בעל קליניקה פרטית. מטפל ומאבחן פעוטות, נוער ומבוגרים. עובד בבתי ספר ובארגונים ציבוריים.ד"ר אליהו סמואל
פסיכותרפיסט ילדים ונוער פסיכותרפיה, פסיכואנליטיקאי. למד רפואה באונ` ת"א, התמחה ברפואת ילדים ובפסיכיאטריה של הילד והמתבגר. עבד כרופא פסיכיאטר בכיר ברמת חן ובהמשך שימש כמנהל יחידה בגיל הרך. הקים גן לילדים אוטיסטים. מנהל שירות פסיכיאטרי של הילד והמתבגר בב"ח ולפסון. יועץ מערכת החינוך באזור המרכז. עוסק בפרקטיקה פרטית בתחום הפסיכותרפיה בתל אביב בכל הגילאים.
- ישנוניות לאחר ניתוח הסרת מנינגיומהמור סיגל16/02/2010
שלום רב,
אימי (75)עברה ניתוח שני להסרת מנינגיומה באיזור הפרונטאלי בצד ימין. את הניתוח הראשון היא עברה לפני כעשר שנים באותו איזור בדיוק. את שני הניתוחים ערך ד"ר ספקטור היקר. ההחלמה בניתוח הראשון היתה מהירה יחסית. היא היתה כשלושה שבועות באיכילוב ולאחר מכן בשיקום שלושה שבועות נוספים. לאחר הניתוח הראשון היא חזרה לתפקוד מלא. לפני כחודש וחצי היא עברה ניתוח נוסף בהדסה שערך מעל עשר שעות והיא התעוררה כשהיא עירנית, מזהה, עם כל מיני תופעות שלאחר הרדמה כללית והיתה תחושה טובה אעפ"י שהיא היתה היפר ולא רגועה. לאחר כשבועיים היא שוחררה לשיקום בבית לוינשטיין ומאז ועד היום היא ישנונית, לא משתפת פעולה עם המטפלים בשיקום. יש לציין שהכל בסדר ברוך השם: היא מזהה, היא התגברה על רפלקס הבליעה שנפגע ואוכלת סדיר וגם מדברת איתנו אך לא מנהלת שיחות. בנוסף אני רוצה לציין שלאחר הניתוח רפלקס הבליעה שלה היה תקין אך לאחר כשבועיים הוא השתבש, כמו כן היציאות שלה, לאחר הניתוח היא שלטה בהם, ולאחר כשבועיים כבר לא, ובשיקום היא מצויידת בטיטול אעפ"י שהיא ביקשה להתפנות בשירותים עד כי סרבו לבקשה שלה הלוך וחזור בטענה שהיא חלשה וכבדה ויש לה טיטול.
בתופעת הישנוניות החליטו לטפל בלוינשטיין ברטלין. יש לציין שמאז היא ישנונה עוד יותר ואין לה תיאבון פתאום.
כעת, לאחר כחודש בשיקום יצאה חוות דעת של רופא ועובדת סוציאלית ש"אין מה לעשות יותר" שמצבה לא ישתפר, והיא תשאר כך ויש לפנות אותה או לבית אבות או הביתה עם טיפול.
הקביעה החד משמעית הזו קוממה אותנו מאוד. לכאורה הכל תקין: היא מזיזה גפיים, היא אוכלת, היא מזהה, היא מדברת, היא מגיבה לסביבה, היא מרגישה. אך קיימת בעית חוסר מוטיבציה וישנוניות.
אנו יכולים להסיק מסקנות מהירות שאולי אינן נכונות והנטיה שלנו היא במחשבה שאולי יש כשל בטיפול התרופתי, או הנפשי, או בתופעות שנגרמות במוח לאחר ניתוח (דימום, זיהום).
רציתי להתיעץ איתך האם לאור העובדות שפרסתי כאן על מצבה של אימי "אין מה לעשות יותר" והיא תשאר חסרת מוטיבציה וישנונה כל הזמן? והאם עובדות אלו מספיקות כדי לחרוץ את גורלה במקום לבדוק מה הסיבות לכך? האם יתכן שיושבים בבית חולים רופאים שלא יודעים כיצד לטפל בחולים ומרימים ידיים מבלי לבדוק לעומק את הסיבות?
אני מניחה שרוח הדברים שלי ברורה-כי לדעתנו יש מה לעשות והרבה, אנחנו לא מרימים ידיים.
את תגובתך למקרה זה אשמח לקבל,
תודה, סיגל וערב טוב,
* המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתר הי סיגל,
פרופ` אייל יצחיאק20/02/2010לדעתי מבלי להכיר את המקרה לפרטיו, עדיין מוקדם לסגור את הגולל על עתידה של אימך. לזמן יש תפקיד חשוב ביותר.
מעבר לכך הייתי שמח אם תתיעצי עם דר' ספקטור לגבי הצורך בהדמיה חדשה והטיפול הרפואי.* המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתרלקביעת תורסגירה
שאלות ותשובות נוספות שעניינו את הגולשים שלנו
ערוץ הבריאות
האם אתם מכורים לאינטרנט?
.jpg)
.jpg)
.jpg)





.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)

