חזרה לגן

ביתי בת השנתיים ושולושה חודשים, הינה ילדה פעילה, שמחה וחברותית, היא מדברת שוטף ומשטפת אותנו בכל המתרחש בחייה.
היא החלה ללכת לגן בגיל שנה ושלושה חודשים, כאשר המעבר מהשהייה בבית עימי, אל הגן, היה מוצלח למדיי. השנה עם פתיחת שנת הלימודים, עברנו דירה ( אך נשארנו באותו בניין, אותה סביבה וכו), וביומיים הראשונים, אביה לקח אותה לגן. ניכר היה כי היא שמחה ומאושרת לחזור ולא בכתה כלל.
לאחר מכן, חזרנו למתכונת הרגילה, בה אני לוקחת אותה לגן באופן קבוע ואז החל סשן מתמשך שלא פסק עד היום, של בכי היסטרי, המלווה בסרוב פיזי מוחלט להיכנס לגן. כל מסע השכנועים החיבוקים, והליטופים לא הועיל וכל בוקר כאמור היא מודיעה מבעוד מועד, שהיא לא רוצה ללכת לגן וכשאנחנו מגיעות כאמור, היא פורצת בבכי, בורחת, ונאחזת בחוזקה במשקופי הכניסה ומסרבת להיכנס.

יש לציין שבגן חלו שינויים הן מיבניים והן מבחינת אנשי הצוות. סייעת אחת עזבה, היא עברה מקבוצת הצעירים לבוגרים, הדמות הראשית עמה היא תקשרה רוב הזמן (אשה חמה ואמהית נותרה בגן הצעירים), וכעת היא בסמכותה של הגננת שהיא דמות קשוחה, סמכותית ופחות חמה.

על אף כל השינויים שחלו, ועל אף הבנתי כי יתכן והיא מתקשה להסתגל לאותם שינויים,
אני לא יכולה להתעלם מהתחושה שמשהו מטריד אותה בגן ושיתכן וגישתה של הגננת נוקשה מדי.

מה עלי לעשות?

תודה וסליחה על אורך היריעה..