חצי אחות

שלום!
לבעלי יש בת מנישואין קודמים אוטוטו בת 5 ויש לנו ילדה משותפת אוטוטו בת שנתיים. מכיוון שבעלי נעדר רוב הזמן מהבית לצרכי עבודה (כולל סופשים והכל), יוצא שהבת שלו מבלה איתנו יום שבת פעם בשבועיים במקרה הטוב. היא תמיד הייתה ילדה די מופנמת ורגישה, מפחדת מזרים, רעשים, חיות וכו', לא כל כך דברנית. הוריה התגרשו לפני לידתה ואותי היא מכירה מגיל צעיר מאוד כך שתמיד הסתדרנו מעולה. נדמה שגם עם לידת הבת שלי כ"אחותה הקטנה" היא מסתדרת (לאט אבל בטוח). בחודשים האחרונים היא התחילה עם התפרצויות זעם א-י-ו-מ-ו-ת. זה בדרך כלל מתחיל בעודף גירויים (היא מתחילה לצרוח שכואב לה באוזניים מהרעש, למרות שאין שום רעש יוצא דופן) ובוכה וצועקת שהיא רוצה הבייתה לישון. ברוב המקרים בעלי מנסה להרגיע אותה (ועל הדרך "מחליק" את זה שהיא מדברת אליו מאוד לא יפה במהלך התקף הזעם) וכשאפשר אנחנו לוקחים אותה הבייתה. היא בדרך כלל נרגעת אחרי 10 דקות במיטה בשקט. אמא שלה סיפרה לבעלי שלאחרונה יש לילדה "בעיות התנהגות" ושהיא לוקחת אותה לטיפול, אבל לא שיתפה בפרטים. השאלות שלי הן:
1. האם זה לא זכותנו וחובתנו לדרוש לדעת מה קורה עם הילדה? אפילו כדי שנדע איך להתמודד עם ההתקפים הללו?
2. הדבר שהכי מפריע לי זה שהבת שלי רואה ושומעת ומנסה ליישם (!!!!). איך מצד אחד להכיל את הקושי של הבכורה אבל מצד שני לשמור על גבולות מאוד ברורים מבחינת טון וסגנון דיבור לאבא?