גמילה מחיתולים

שלום לך אימא יקרה
טוב עשיתם שהתחלתם את התהליך הגמילה בפסח אכן נראה שהגיל מתאים. ישנם ילדים שהגמילה קלה להם ולאחרים היא קשה יותר. מה שחשוב הוא לשתף פעולה עם הילד. מכוון שעכשיו, (אם הבנתי נכון), רוב שעות הערות הילדה נמצאת בגן אין טעם להמשיך בתהליך רק בכמה שעות בבית. הייתי מציעה להחזיר את החיתול ולא לעסוק בנושא לפחות עד חג שבועות.
מה עושים?
סמנו ביומן לפחות יומיים רצופים שבהם תוכלו לשהות לאורך כול שעות היום, עם הפעוט- אם אני לא טועה בחג שבועות ניתן ליצור רצף של ארבעה ימים ביחד עם שישי שבת שבהם היא יחד איתכם, (צרפו את יום שישי אם אתם בבית וגם אם יש גן), ללא גן.
לפני תחילת התהליך בפועל שוחחו עם הילדה : אפשר לומר משהו כמו "את כבר ילדה בוגרת, את יכולה כבר, (הביאו מספר דוגמאות למה שהילד כבר יכול לעשות לבד). בבוקר כשתקומי נוריד את החיתול, ותעשי פיפי וקקי בסיר/בשירותים, כמו גדולה. אני בטוח/ה שלאט לאט תצליחי. אם תהי רטובה נחליף לך תחתונים, עד שתתרגלי, קנינו המון תחתונים עם ציור של...
חכו בסבלנות לתגובתה הקשיבו היטב למה שיש לו לומר- התבוננו גם בשפת הגוף האם היא משדרת חשש, או שהיא שמחה שאתם בוטחים בה ויודעים שהיא כבר גדולה? גלו אמפטיה לכול קושי שיעלה, אל תזלזלו בכבודה, עודדו אותה להאמין בכוחותיה.
סבלנות: אל תשאלו כול כמה דקות: "יש לך פיפי"? היא תלמד מהר מאוד להתעלם מהשאלה המרגיזה. אפשר כול מחצית השעה להושיבה על האסלה/הסיר, לשבת לידה ולעודדה. לאחר כמה דקות להורידו גם "ללא תוצרת", ללא נזיפות איומים או פרצוף חמוץ.
אחרי כמה דקות יגיע הפספוס". אם תכעסו היא תלמד את הדרך לשלוט בכם- זוהי למידה בעיתית במיוחד בגיל שבו השליטה, העצמאות והשחרור עומדים במרכז חיי הרגש שלה.
עידוד: עודדו על כול הגעה בזמן לשירותים. ניתן לומר: "כול הכבוד, את ממש בוגרת, אני שמח/ה שהצלחת להגיע בזמן". לפחות בהתחלה היא לא עושה "דווקא", היא עוברת תהליך לא קל. על מנת שתצליח היא זקוקה להרבה עידוד, ואינה זקוקה אפילו לטיפה אחת של הטפת מוסר או כעס על כישלון.
פספוסים: כאשר היא רטובה החליפו את התחתון הרטוב/המלוכלך. אפשר לומר: "בואי מתוקה של אימא/אבא נחליף תחתונים". אל תוסיפו דברי ביקורת, כמו: "לא נורא פספסת/ברח לך. אל תהפכו את נושא הגמילה למלחמה וגם לא לשיח המרכזי בבית.

.

ננסה לעשות הפסקה ונתארגן שוב לניסיון נוסף בעוד כמה שבועות.