בכי

רק שאצלי מדובר בילד בן שנתיים ושלושה חודשים, והאח הקטן שלו בן שנה היום.
אנו נוהגים בדיוק כמוך ומאוד מאוד (!!!) אשמח, כמוך, לקבל הכוונה ו/או דעה.
טוב, לפחות "צרת רבים חצי נחמה", לא?

שלום רב
במקרים כאלה רק להמשיך להתעלם ולא לדבר יותר מלה.רק לשתוק.
זו הדרך הטובה ביותר לשנות את ההתנהגות.

ותאמין לי, אנו מנסים את זה כבר כשלושה חודשים!!! פשוט לא עוזר ולא מתקדם לשום כיוון.
מיואשים, עייפים ומתוסכלים לגמרי!!!

שלום דידי
כדי לדעת מדוע זה לא עוזר ספרי בדיוק ובפירוט על התנהגות הילד והתגובות שלכם וגם על הרקע שלו.
בברכה

לאורך זמן מה (כשלושה חודשים אקוטיים), בעיקר בשעות הבוקר, כל ההתארגנות לגן אורכת זמן רב וגוזלת מאיתנו ההורים אנרגיות רבות ובעיקר זמן יקר.
כל מה שאנו עושים או מבקשים ממנו - גורם לו לבכות או לאנטי כלשהו.
בדרך כלל, בבוקר הוא שותה שוקו ואוכל ביסקוויט באופן קבוע.
ובשלושה החודשים האחרונים כשאנו מציעים או מגישים לו את השוקו, הוא זורק את הבקבוק. בלי מילים אנו מחזירים לו, וכשהוא מסרב ועושה פוזות אנו מניחים על השולחן לידו (הוא יושב על הכיסא שלו ולא יכול לרדת לבד) אבל כן מגיע לבקבוק אם הוא רוצה. ואז הוא מתחיל לבכות, ו-כן רוצה, לא רוצה, כן רוצה - ככה כמה דקות.
אחר כך, הוא רוצה לרדת מהכיסא, ובינתיים אנו מתארגנים ומארגנים את האח הקטן בן השנה. כשמגיע הזמן להחליף לו חיתול ובגדים לגן - מתחילה עוד חגיגה. אנו לא ממש מתייחסים ומגיבים בנחת ולא נכנעים לעצבים שמתחוללים אצלנו פנימה. ואז מתחיל מסע שכנועים בדרך כלל בנימה חיובית. ושוב, מתחיל לבכות, וכן רוצה, לא רוצה, כן רוצה, שאבא יחליף, אמא תחליף, לא את זה, ולא את זה..... וצועק, ונלחם ומשתולל.... ואנו בגישה של: "או שתבוא לבד, או שאמא/אבא ניקח אותך"... גם לגבי הבגדים: "או את החולצה הזו, או את זו. תבחר", או "זה או זה, או כלום".... אווווווף....
ממש התשה אגרסיבית. וזו דוגמא קלאסית ומשליחה לכל מיני נושאים במהלך היום כשחוזרים מהגן.
עלי לציין כי ברגע שיוצאים מהבית - הכל כבר בסדר וכאילו כלום לא קרה. רק שאנו ההורים מותשים, מזיעים, עצבניים ומאחרים לעבודה.....
סליחה על האורך אבל רציתי לפרט....

דידי שלום
מקור הבעיה הוא בשיטה הדמוקרטית בה אתם מנהלים את הילדים ונותנים להם חופש בחירה בכל דבר.
לילדים שמטבעם יותר רגישים ויותר חרדים שפע האפשריות מגביר את החרדות.
השיטה בבית צריכה להיות יותר סמכותית בלי יותר מדי אפשריות.ובלי הרבה דיבורים.
להלביש אותו בכוח ובמהירות ובלי להתייחס לבכי.
זורק את הבקבוק לא מקבל אותו ונשאר רעב.הילד שלכם לומק לצפות מכם למענה מושלם לכל צרכיו ואת כל תיסכוליו מוציא עליכם .זה חייב להיפסק. אתם הורים טובים טובים מדי.

שלום שלום
אותה תשובה שנתיי לדידי.