בת 8.5 חודשים

יש לה אופי מאוד מיוחד.
היא נכנסה למעון לפני חודשיים ואני חזרתי לעבודה במשרה מלאה.
מגיל קטן מאוד הייתה אוהבת שמתייחסים אליה כל הזמן וגם הייתה מקבלת את היחס.
גם היום עדיין קשה לה מאוד להעסיק את עצמה יותר מ 10 דקות לבד ורוצה שאני אהיה לידה כל הזמן, אם אני לא שם - היא בוכה ונהיית נודניקית ולא נותנת לי לעשות כלום כמעט.
כשבעלי נמצא איתה יום שלם הוא טוען שהיא לא נודניקית כמו שאני מתארת ושהיא כן מאפשרת לו לעשות דברים אחרים ולא להיות לידה כל הזמן.
האם מתאים להפסיק את ה"פינוק" הזה בגיל הזה? או שהיא עוד קטנה? אם כן - איך להפסיק? היום אני מנסה לפעמים להתעלם כשהיא נודניקית ולאפשר לה להרגיע את עצמה ולחזור לשחק. בעבר הייתי מתייחסת ישר כשהיא בוכה או נודניקית ומדברת איתה מרחוק אם אני לא לידה.....
עוד דבר - היא מתרגזת מאוד כשאני לוקחת לה משהו מהיד(מפתחות,פלאפון), אפילו אם אני מבקשת יפה ואומרת לה "תודה"....היא זורקת את הרגליים קדימה בכעס ומתחילה לבכות....בד"כ אני מחזירה לה שתפסיק לבכות.....אני יודעת שזאת פעולה לא נכונה, אבל כל הזמן נראה לי שהיא עדיין קטנה כדי "לחנך" שזה מסוכן לה נגיד מפתחות לשים בפה...מה לעשות במקרים כאלו? האם מתאים כבר להציב גבולות וללמד ולדבר איתה על דברים למרות שהיא לא מבינה?