שלום רב

יש לי ילדה בת 3 ואני נמצאת בסוף הריון עם תאומים.
תכונות האופי הבולטות של הבת שלי הן תבונה,חוכמה,בגרות,היא מאוד חדה בתפיסה שלה,
ויש לה המון חמלה ונתינה. מה שכן,היא מאוד עקשניתושמשהו לא מוצא חן בעניה היא שוברת את הכלים, על אף שאנו תמיד מנסם ברוגע להסביר באותה סיטואציה שיש דרכים אחרות לפעול מלבד לצעוק.זה לאו דווקא חייב להיות אירוע קיצוני שיגרור תגובה זו,
היא פשוט חייבת לענות על כל דבר! שהמילה האחרונה תהיה שלה..(חייבת להודות-די דומה לי).
אתן דוגמא- אנחנו ישובות לעשות יצירה ביחד, האווירה טובה ונינוחה, פתאום לקחתי משהו כדי להדגים לה- אני חוטפת ממנה צעקה "לא!!! למה את נוגעת??? אני!!!" (אני יודעת שזה גיל של "אני לבד" ואנחנו משתדלים לכבד זאת הכין שאפשר). אני מסתכלת עליה ומסבירה לה ברוגע- אל תכעסי ,אני רציתי להדגים לך ומעבר לכך זה לא נעים שאת צועקת עלי ככה,
את יכולה להסביר את רצונך בנימוס ובכבוד.
ומה התגובה?.... "לא רוצה! אז אני לא חברה שלך! עזבי אותי,די.".
כך יוצא שעל הכל היא עונה- אני מבקשת ממנה בנועם "לכי בבקשה כבי את הטלוויזיה"
היא הולכת אך בדרך היא חייבת להסתובב אלי ולצעוק " אני הולכת!!" למרות שלא ביקשתי יותר מפעם אחת.
בעיה שניה שעליה רציתי חוו"ד מקצועית היא הריחוק של הילדה ממני.
עבר עלי הריון מאוד לא קל, תאומים בכל זאת ובלי קשר ,ההריונות שלי קשים ומלווים בתופעות לוואי רבות מהתחלה ועד הסוף.
כך שהיה לי פחות סבלנות להגדיש לה זמן, אני פחות ניידת לשבת איתה על הרצפה ולשחק או לקחת אותה לבילויים מחוץ לבית כמו לפני.
בעלי גיבה אותי בכל החסר (יש לציין שהוא אבא מדהים וסובלני אף יותר ממני ,בלי קשר להריון) אני ממש מרגישה שהיא פיתחה אלי אנטי...כל דבר היא צועקת -לא,רק אבא,
מהקטן לגדול. אנ מרגישה שהפכתי להיות מוקצה בחיים שלה והיא איתי רק שאין ברירה שאביה בעבודה. אך שהוא בסביבה, אני אוויר...לא חום לא חיבוק, אפילו לא החלפת מילה.
כמה שאני מנסה ,זה דוחה אותה יותר. הגעתי למצב שאני כ"כ נפגעת מהתנהגותה שאני בוכה (מגוכך...) ב"ה שהתאומים יוולדו ,זה רק יחריף...אני יהיה עסוקה בהם ושוב,
האביר על הסוס הלבן-אביה יתפוס את כל ליבה ואז מה?...
חייבת לציין כי את ההתפרצויות של הזעם שתארתי בהתחלה היא שומרת בדר"כ לי ולא לאביה, וגם שהיא עושה זאת כלפיו הוא שותק לה, כך שאני יוצאת האיש הרע.
שוחחתי עמו על זה שיש ליצור חזית משותפת בעניין ,הוא הסכים ומדי פעם מעיר לה,
אך לרוב מוותר בטענה שאני מספיק חסרת סבלנות אליה והיא לא צריכה שגם הוא יהיה ככה.

סליחה על האורך....תודה על הסבלנות.
בברכת שבוע טוב.