זוגיות במשבר

שלום, לפני חודש וחצי נולדה ילדתנו הראשונה, בעזרת השם ילדה בריאה ומקסימה
אבל מה? מה שהזהירו אותנו מפניו והתכוננו אליו יותר מכל קרה, הזוגיות שלנו התחילה לעבור משבר.
זה התחיל מוויכוחים חסרי טעם באמצע הלילה בגלל העייפות הרבה והתפתח לריבים של ממש, לפעמים אני כל כך מתוסכלת שאני אפילו מרגישה רגשות שנאה כלפי בעלי וזה למרות שאהבתי אותו מאד לפני ואני אוהבת אותו מאד בכל זמן שהעצבים שלי לא עוברים את הקו האדום. אני מניחה שזה בסדר, שנינו מודעים לזה שהמצב קורה בגלל עייפות ומשתדלים להתמודד עם זה.
הבעיה היא שעכשיו אחרי שסיימתי את המשכב לידה ועברתי בדיקה גיניקולוגית שאישרה שהכל בסדר, בעלי מאד רוצה לקיים איתי יחסי מין, ואני שהייתי עם החשק המיני הכי מוגזם במהלך ההיריון וחשק מיני לא קטן גם לפני, מאד לא מעוניינת.
זה בגלל העייפות, זה בגלל ההרגשה שעם היא סוף סוף הולכת לישון אני מעדיפה להישפך על הספה ולקרוא ספר ברוגע, זה כי עוד לא בחרתי אמצעי מניעה- הייתי אצל רופא נשים שהתייחס אלי בציניות וסירב לייעץ לי משהו ספציפי, הוא רק אמר שגלולות נגד הריון זה הורמונים והתקנים יכולים להשאיר צלקות ולסכן הריונות עתידיים ושלח אותי הביתה מעורערת ומבואסת. וזה גם הפחד שאני לא מצליחה להסביר לבעלי, אחרי שיצא משם תינוק והמקום היה פצוע ודימם במשך שישה שבועות, זה פשוט מפחיד ואני מקווה שהנשים כאן יבינו את כוונתי.
אני מנסה להסביר לו את הדברים האלה, אבל הוא שגם ככה הרגיש שהזוגיות שלנו מתפרקת ועוברת משברים, לגמרי בטוח שהפסקתי להימשך אליו.
לא משנה כמה אני מנסה אבל אני לא מצליחה להרים את עצמי לתת לו חיבוק או תשומת לב של ממש כי אני גמורה מעייפות, מאז הלידה לא היה לי רגע מנוחה ולמרות שהמשכב לידה כבר עבר לפני כמה ימים, אני מרגישה שהגוף שלי עדיין לא התאושש, אני גמורה מעייפות בגלל המחסור בשעות שינה, אני עצבנית ומתוסכלת, מאד קשה לי מבחינה נפשית ופיזית ואני גם בטוחה שעד לפני שבועיים עברתי דיכאון שאחרי לידה וגם את זה בעלי סירב לאשר.
מה עושים? איך מתמודדים עם המצב? איך גורמים לו להבין? אני מדברת איתו ומדברת, אבל הוא לא רוצה להבין.