קשה לי עם הילדה-על אהבה וכעס

שלום רב
לקח לי הרבה זמן לבקש עזרה אך הגעתי למצב של חוסר ברירה.
ביתי בת שנה וחמשה חודשים, הבת השנייה. הגדולה בת ארבע.
הקטנה היתה סרבנית בקבוק חצי שנה- הנקתי אותה 24 שעות ביממה. עד גיל עשרה חודשים היתה קמה חמש פעמים בלילה( הנקה) למרות שהפסקתי עדיין עד היום קמה בליליות לאכול או קמה ומסרבת לישון.
בנוסף, היא סרבנית מוצץ. ניסיתי בכל מיני שלבים ואת כל הסוגים ואין בכלל על מה לדבר.
אני חזרתי לעבודה שהיתה בת חמישה חודשים, אני אשת קריירה עם עבודה תובענית אך עם גבולות ברורים. אני בבית עד 16.30
אני אדם שאוהב המון חופש ומרגישה שהקטנה לוקחת לי את כל האוויר. משאני לוקחת אותה לגן היא רצה אלי, שמחה מאוד, נהנית לקחת את אחותה אך החל מהכניסה לבית ועד השינה ישנו בכי היסטרי וסיוטי. אני מגיעה למצב שאני שונאת לבוא הביתה, לא בא לי את הסיוט הזה.
היא רוצה כל הזמן על הידיים ואין לי את האפשרות, יש לי עוד ילדה לטפל וגם אני לא בעד. שאני מרימה אותה היא נרגעת וצוחקת וחוזר חלילה שאני מורידה.
אני חווה כעס רב איתה וקשה לי מאוד. מחכה לרגע שתלך לישון ויהיה לי קצת שקט ואוויר.
מה עושים?? איך מעסיקים אותה?
אגב, בגן היא אחלה וכל מי ששומר עליה אומר שהיא תוססת ומקסימה, לא קלה עם שינה כי היא סרבנית מוצץ אבל מתים עליה. איכשהוא שהיא איתי זה בכי

למה?? מה אני עושה לא נכון??