בת שנה

כשאני אומרת לה לא, היא צועקת אם אני לא מתייחסת היא מכניסה את היד לפה עד שכמעט מקיאה, כי אז אני כן מגיבה,
היא עושה דווקא, גם את הקוקו מי השער היא מתחילה לגעת ואומרים לה על תורידי היא מורידה ומתחילה לשים בפה...
זה כאילו היא מחפשת תשומת לב, אבל אנחנו כל הזמן איתה... משחקים איתה, צוחקים איתה...

שלום לך אמא יקרה,
אני רוצה קודם כל לחזק אותך על הניסיונות שלך לחנך את הילדה ויחד עם זאת עלייך להבין שבעלך חייב להיות דמות מחנכת בדיוק כמוך. את ובעלך צריכים להיות אחידים בתגובה שלכם מול הילדה (וגם אם לא מסכימים על משהו לדבר כשהיא לא שומעת אבל מולה להראות חזית אחידה, תשובות אחידות).
יש הבדל בין ילדה מפונקת לילדה מחונכת, ילדה יכולה להיות מפונקת אבל גם מחונכת ואין סתירה בין הדברים. אתם חייבים להציב לה גבולות בצורה עקבית, אחידה. אם היא רוצה שתרימו אותה ואתם לא יכולים תסבירו לה למה אי אפשר עכשיו: "אני מבינה שאת מאוד רוצה שארים אותך אבל עכשיו אני עושה.... ולכן לא יכולה". לא ייתכן שאת תגידי לה לא ובעלך יגיד כן. גם אם אתם חורגים ממנהגיכם ומסכימים על משהו תסבירו למה הפעם כן.
אני חושבת שבזמן ההתפרצויות שלה במקום להתעלם ממנה אולי דווקא כדאי להכיל אותה, כלומר להחזיק אותה ולומר לה "עכשיו אני עוזרת לך להרגע, עכשיו אני עוזרת לגוף שלך להרגע" לאחוז אותה כך שהיא לא תוכל להתפרע ולהשתולל.
בהצלחה,
לימור :)