פעוט שמכה את אחותו הגדולה

שלום תמר
הילדה צריכה להחזיר לו והילד צריך ללמוד שזה כואב,כך שניהם ילמדו את הערך והמחיר של האלימות.
בהמך התוקפנות תעבור.

לדעתי, ברגע שזה קורה, הילדה צריכה ללכת ולשבת רחוק ככל האפשר מהפעוט.
לפעוט ניתן להגיד בצורה אסרטיבית: "אסור להרביץ"! ופשוט להתרחק ממנו ולא לתת לו כל יחס שהוא לפחות למשך כמה דקות.
בגיל שלו כבר מבינים ויודעים שאסור להרביץ.
ברגע שהפעוט מקבל תשומת לב כלשהי (אפילו שלילית) כתוצאה מההתנהגות שלו, הוא ימשיך להתנהג כך.
בכל מקרה, בשום פנים ואופן, לא לגרום לכך שהילדה תחזיר לו. אלו לא כוחות שווים, ובנוסף גם לא שיטת חינוך מוצלחת.
אני, לילדים שלי אומרת, כשמישהו מרביץ לכם, תגיבו: "לא! אסור להרביץ!" ותלכו מהמקום. המוטו אצלי בבית: "מי שמרביץ וזורק חפצים, אנו לא משחקים איתו".
בסוף הכל מחלחל.
תהיו עקביים.
בהצלחה... אף אחד לא אמר שקל לגדל ולחנך ילדים... :-)

דידי שלום
את מגדלת ילדים חלשים ,שלא יודעים להגן על עצמם וחושבים שאם אומרים למישהו אלים פויה זה לא יפה, הוא יפסיק להיות אלים.זו גישה לא טבעית המנוגדת לחוקי הטבע,

טובי,
הבכור שלי בן שנתיים ותשעה חודשים, הקטן בן שנה וחצי.
שניהם בעלי ביטחון עצמי ומתנהלים יפה מאוד בחברה, הן במשפחה והן בגן הילדים.
יודעים לעמוד על שלהם, ולרוב מכבדים את רצונותנו כהורים. אנו בוחרים את המלחמות שלנו מולם...
וכידוע, אנו לא חיים בטבע, אנו חיים בחברה מערבית מתקדמת.
למרות שהילדים שלי יודעים להחזיר לילד שמרביץ להם, זו לא הגישה שאנו מנהלים בבית. לא הייתי רוצה ששני ילדים ירביצו כל היום אחד לשני. בכל זאת, מדובר על שני בנים, ולמרות גילם הצעיר קיימים הבדלים ברצונותיהם...
וכמו שאמרו חכמינו: איש באמונתו יחיה....
יומקסים