כול הזמן על הידיים

שלום רב
בני הבכור בן 3 חודשים. היות ואני אם טרייה, וביקשתי לקבל כלים על עולם ההורות, רכשתי את הספר 'המדריך הישראלי להורים' שנכתב בידי שני פסיכולוגים וממש משמש לי כגורו.
בספר נכתב כי עד גיל שנה אין מושג כזה של פינוק, ועל כן בכול פעם שהילד בוכה, יש להיענות לו, וכך אני נוהגת לעשות, אלא שאני מוצאת עצמי מחזיקה את הילד רוב היום, לאחר שהקטן (חמוד אבל נודניק!!!) לא מוכן להיות עם עצמו, ולא משנה אם אני שמה אותו במיטה עם מובייל, באוניברסיטה או בטרמפולינה מול ערוץ בייבי.
יוצא שמתוך כך שאני מנסה להיות אם מכילה אני הופכת לאם מתוסכלת, שאין לה פנאי לשום דבר. זאת מבלי שהזכרתי את ביקורות הסביבה (חמה ואמא בעיקר):"את אשמה, הרגלת אותו לידיים".
סוגיה נוספת שאני מתחבטת בה היא כיצד עלי לפתח ולהעשיר את בני? נכון שהוא רק בן 3 חודשים, אבל אני מאמינה שמההתחלה יש לפתח את הילד. אני שרה לו, מראה לו קצת חיות בספר שלו, מסבירה לו קצת על המשחקים התלויים באוניברסיטה, אבל מרגישה שאני חוזרת על עצמי, ושאולי זה לא מספיק .
אודה לעזרתכם
טל