חינוך- בן שנתיים וארבעה חודישם

שלום,
בני בן שנתיים ו-4 חודשים. לאחרונה החלה תופעה שכאשר מדברים אליו לגבי משהו שלא מוצא חן בעיניו כמו להרים מהרצפה את מה שזרק או לצחצח שיניים וכו', הוא עושה את עצמו לא שומע ולא מתייחס ומאוד קשה להגיע אליו, הוא כאילו אוטם את עצמו כשהוא לא רוצה לשתף פעולה. אני לפעמים מוותרת לו אבל בעלי מאוד קשוח איתו בנושא הזה וכשהוא רוצה לדבר איתו ולהסביר לו הוא לא מרים את הראש ואז בעלי מתעצבן שהוא לא מסתכל עליו כשהוא מדבר איתו ואחרי הרבה פעמים שהוא מבקש שירים משהו והוא מתעלם, הוא מתחיל לכעוס ולצעוק עליו. הסיטואציה מאוד קשה לי כי אני חושבת שזה נורמלי ומפריע לי שבעלי כועס עליו. בגדול הוא ילד די מפונק ובוכה הרבה פעמים מכל שטות ובעלי רוצה לחנך אותו שלא יעשה מה שהוא רוצה אז הוא לפעמים מייצר מריבות עם הילד ואז נהיה בכי ובלגאן וזה בעיני לא מתאים לגיל הזה. השאלה שלי האם אני טועה? האם הוא טועה? מה צריך לעשות בסיטואציה שבה הוא מתעלם מהבקשות שלנו? והאם זה קריטי שהוא לא מסתכל עלינו לפעמים כשאנחנו מדברים אליו למרות שמבקשים ממנו כמה פעמים להסתכל? האם חינוך מהסוג הזה צריך להתחיל בגיל כזה? באיזו רמה צריך להציב גבולות? איך יודעים מה חשוב ומה פחות? כל הנושא הזה מאוד מבלבל..
תודה רבה