תיאור מקרה

שלום ותודה על הפורום הנהדר
אני רוצה לשתף אתכם בסיטואציה ותאמרו לי אם נהגתי נכון, זאת בעקבות בעצות שלכם.
היום אחרי הגן ביתי בת ה-4 ביקשה להזמין חברה הביתה ואני הסכמתי, הסתובבנו קצת בחוץ בגינה (ללא החברה) וכעבור זמן מה ביתי החליטה שהיא רוצה ללכת הביתה ולהגיד לחברה לבוא.
רק שבמקום לבקש היא דרשה זאת בטון כועס, רגזני וצועק כמה פעמים.
לפי עצתכם לא נגררתי לשיחות איתה, אלא התעלמתי לחלוטין וכאשר היא המשיכה שוב ושוב אמרתי רק במשפט אחד שאני מקשיבה כשהיא מדברת בצורה נעימה.
היא לא הקשיבה ואף סובבה את הגב והלכה בהפגנתיות גם כאשר קראתי לה. אז אמרתי לה שהחברה לא תוכל לבוא (מתוך מחשבה שזה תוצאאה הגיונית לצורת הדיבור שלה) היא החלה לכעוס ולבכות שהיא רוצה שהחברה תבוא. היא בכתה נורא והיה קשה להביא אותה לאוטו, באוטו התחלתי לדבר איתה (אולי זו טעות) שהיא צריכה לדבר יפה ולבקש, היא הייתה רק עסוקה שאני לא מקיימת הבטחות... ושכעת היא מבקשת יפה... בבית היא הבינה שאני לא מתכוונת להתקשר לחברה ופרצה בבכי קורע לב, שוב התעלמתי, אמרתי רק שאני מבינה שהיא עצובה וכועסת וזה בסדר גמור, אני בטוחה שמחר תבקש יפה ותוכל לבוא עם חברה.
עזרו לי ...
מה עלי לעשות כאשר היא דורשת משהו בטון כל כך לא נעים, כועס וצועק.
באופן כללי אציין שהיא ילדה בכורה, מקסימה, עוזרת, מקשיבה, דואגת, רגישה, מבינה, לפעמים לא נעים לי שאני כועסת עליה מרוב שהיא כזאת ילדה מקסימה. הבית שלנו רגוע ונינוח, יש גבולות ברורים והמון אהבה, כבוד וקבלה.