תינוקת חדשה במשפחה

שלום רב, בתנו הגדולה הינה בת 2.9 ונולדה לנו תינוקת חדשה שהיום הינה כבת 3 חודשים. בימים הראשונים ללידה הבת הגדולה נראתה מאוד מאושרת מהצטרפותה של הקטנה. לאחר חמישה ימים פשוט התחילה במגמה של התעלמות. לא יזמה שום מפגש איתה. לא יזמה מגע עימה. כל הזמן הזמנו אותה לעזור לנו להחליף חיתול, לקלח, להאכיל, להלביש....ואילו ברוב הפעמים נענתה בחיוב. בחודש הראשון התנהגותה בגן ובבית היתה קשה. היתה בוכה מכל דבר. צורחת ומרביצה. לשמחתנו לאחר חודש קשה התנהגות זו הפכה מינורית. גם בגן. הגדולה החלה תהליך גמילה מחיתולים שעבר בהצלחה יתרה וכעת היא גמולה חודשיים ללא פספוסים. בשבועיים האחרונים החלו פספוסים בגן בלבד. שוב ההתנהגות שלה החריפה. בגן היא יורקת, זורקת נעליים, קופצת מכסאות (בעיקר כלפי המטפלות) וכמעט לא מקבלת מרות. וכך גם בבית כלפינו. היא מכה, יורקת, זורקת כל מה שנמצא לידה, צורחת.... ניסינו להתמודד עם התנהגותה זו, תחילה ע"י מתן חיזוקים חיוביים להתנהגויות חיוביות. לא עבד. ניסינו מתן עונשים. התעלמויות. מתן סנקציות (אי צפייה בטלוויזיה, לא יוצאים לפארק, לא מקבלת ממתק כשחוזרת מהגן) גם לא עובד. היא בוכה במשך דקות ארוכות וצורחת עד לצרידות, ולאחר חצי שעה חוזרת להתנהגות הנ"ל. לעיתים היא מבקשת משהו שמתחשק לה ואנו מסבירים לה שלאור התנהגותה לא תקבל זאת. אז היא מבקשת סליחה, מחבקת ומנשקת ומצפה לקבל מה שביקשה. אנחנו מסבירים לה שזה מאוד משמח אותנו שהיא מבקשת סליחה ויודעת שהתנהגה לא יפה, אך עדיין לא תקבל מה שרצתה. אנחנו מרגישים חסרי אונים ועומדים מולה ללא כלים להתמודדות. לעיתים אנחנו אף הופכים מאוד תוקפניים מולה כתגובה להתנהגותה (לא אלימות פיזית או מילולית חלילה) וזה מפחיד אותנו. יחד עם זאת הדבר גורם למתחים ולמריבות אודות אופן התגובה בנינו ההורים.
מבקשים לשמוע דעתכם, ההורים המיואשים!! שאוהבים אותה כל כך!!