פער עצום בין ההתנהגות בגן ובבית

שלום רב,
מתנצלת מראש על אורך ההודעה. רוצה לתת תמונה כמה שיותר מדוייקת.
בני בן 3.4 , אח צעיר לשני בנים (7,9) נכנס בתחילת השנה לגן עיריה (עד אז היה בשלושה גנים פרטיים).
בבית הוא ילד תקשורתי, חברותי, מצחיק (מאוד), שמח, יכול להעסיק עצמו זמן רב ומדבר ללא הפסקה! לעיתים הוא בודק גבולות, אך גם מרגיע את עצמו (לפעמים גם אומר "עכשיו נרגעתי" - אני יודעת שהגננת עובדת איתם על יכולת זו).
בגן הגננת מציירת תמונה שונה ל-ח-ל-ו-ט-י-ן. של ילד שלא מביט בעיני הצוות, מסתובב בגן בחוסר מעש עד שהגננת מתערבת ומכוונת אותו . לדבריה הוא זקוק להרבה מאוד תיווך, גם במשחק עם חברים. כאן רוצה לציין שיש אינטראקציה מאוד טובה והרבה מלל בינו לבין החברים שמזמין הבייתה. כולל ילדים מהגן.
לדבריה הוא כל הזמן משמיע קולות (לא מילים) ולעיתים מסתובב במעגלים בגן!!
אין לי ספק שאוהבים אותו בגן ושהוא אוהב ללכת לגן. יחד עם זאת אני לא מצליחה להבין איך הגננת מציירת תמונה ככ שונה עד כי נראה כאילו בכלל לא מדובר בבן שלי! חשבתי שאולי הוא עדיין נבוך ולא מרגיש בטוח, אבל כבר עברו 4 חודשים מאז תחילת השנה.
בשבועיים האחרונים אני הרבה יותר שואלת ומדובבת אותו לספר והשבוע קרו 2 מקרים שהדליקו אצלי נורה אדומה: האחד, כשבאתי לאסוף את בני מהגן, ברגע שנכנסנו לרכב הוא אמר לי שצריך להחליף לו בגדים כי ברח לו שתן בחצר (כלומר היה כמה שעות עם השתן ולא אמר כלום לצוות), המקרה השני היה כשהגננת נתנה לו תפקיד במשחק חברתי שהיה בגן והוא לא רצה, אבל לא אמר לה כלום (רק לי הוא סיפר בבית). עוד אציין שבתמונות שהגננת שולחת הוא אף פעם לא נראה כי לדבריה הוא לא רוצה להשתתף.
מבקשת לדעת האם נתקלתם פעם בהבדלים ככ תהומיים הין התנהגות בבית ובגן? ממה יכולות לנבוע התנהגויות ככ שונות? האם מדובר במבוכה? והרי הוא שם כבר 4 חודשים!?! אשמח לשמוע את דעתכם כי אני מאוד מבולבלת ולחוצה, שלא לדבר על לא ישנה בלילות.
אגב חשבתי לערב את הפסיכולוגית של הגן, אבל לא שמעתי דברים טובים על המקצועיות שלה ומצד שני העבודה-תצפית חייבת להיעשות בגן.
מודה מראש לתשובתכם