תינוק דעתן

שלום, בני בן שנה וחצי,נשארתי לגדל אותו בבית מוך אידיאולוגיה שבשנות החיים הראשונות תינוק זקוק לאימו, לחום, אהבה ויחס אישי אשר מקנים לו בטחון בהמשך החיים. לעצם העניין, בני חכם וסקרן, כל צעצוע התפתחות, כמו פאזלים למשל המותאמים לגילו, בדקה הראשונה מתלהב, אך ממצה מהר(מקדיש למשחק לכל היותר 5 דקות), ועובר הלאה. גם משחקים כמו לגו או קוביות עץ שניתן לשחק בהם קצת יותר מכמה דקות בגילו, וגם כשיושבים לשחק איתו בין אם אני או הסבא והסבתא או הדודים....הוא פשוט לא מסוגל לשבת יותר מכמה דקות. הוא מאוד פעלתן, מעדיף סתם לרוץ בבית, לחטט במגירות,בארונות, וגם את זה אני כמובן מאפשרת. אך מפריע לי שהיכולת שלו לשבת למשך זמן קטנה. גם ניסיתי משחקים המותאמים לגיל מעט יותר גדול(שנתיים), אך זה אתגר רב בשבילו והוא זונח אותם. אוסיף ואומר, שמאוד קשה להרדים אותו בצהריים ובערב. קשה לו להכנס לרוגע ולשינה, אלא אם כן, אני ישנה לידו במיטה שלי ו"נאבקת" בו, כי הוא מנסה לברוח ולרדת מהמיטה ואני מרימה אותו חזרה, ככה כמה פעמים עד שנרדם, אז אני מעבירה אותו למיטתו, וכל לילה הוא מתעורר באמצע הלילה כדי שנעביר אותו למיטתנו בחזרה. במהלך היום ישן בממוצע שעתיים ובלילה כ 9 שעות. אציין שהוא ילד מקסים, חייכן, חם אוהב ואהוב, וחכם ולכן גם מאוד עקשן ודעתן. אני באמת מאפשרת לו להתנסות בהרבה דברים וכמעט לא אומרת לו "לא" (למעט דברים מסוכנים), כי אז זה הופך למסכת בכי מתישה. אנחנו מטיילים, משחקים בגינות שעשועים, ועם עוד ילדים. משתמע אולי שקשה לי להתמודד מולו, אך גם כשניסיתי להרדים אותו במיטתו, הוא בוכה וצורח וקם עשרות פעמים, וגם כשיש דברים שהוא לא יכול לקבל (כמו עוד עוגה, כמו לשחק עם משקפיי ראייה, טלפון וכו') ועד שאני אומרת לו כבר לא, בסוף נאלצת לוותר כי קשה לי לתת לו לבכות וכי הוא לא מתייאש. אשמח לשמוע דעה מקצועית בהתמודדות בעיקר מול הנושא של אורך משחק, ומול הצבת גבולות ועמידה בהם אל מול ההתנגדויות של התינוק.
תודה!