התלבטות

אנשי מקצוע רבים מתחום הגיל הרך עוסקים בדילמה מהו הגיל המתאים ולאיזו מסגרת טיפולית נכון לשלב את התינוקות/פעוטות. הנטייה היא להמליץ על טיפול יחידני לתינוקות, וככל שהגיל עולה - טיפול במסגרת המצומצמת ביותר האפשרית. זאת בהנחה שבטיפול כזה התינוק או הפעוט מקבל היענות מתאימה יותר לצרכים, בעיקר הריגשיים, שלו.
אני, אישית, תומכת בתפיסה זו ומאמינה שאם זה אפשרי רצוי לתת לתינוקות עד גיל שנה (לפחות) טיפול יחידני. בהמשך אפשר לצרפם למסגרות קטנות, כגון משפחתונים. המסגרות שבהן עשרות ילדים יכולות להמתין מספר שנים.
ההנחה היא שבכל מקרה גם תינוק הנמצא עם מטפלת בביתו, זוכה לאינטראקציה חברתית מספקת לגילו עם תינוקות וילדים אחרים, במסגרת המשפחה, החברים ובגן השעשועים.
על פי תיאורך בנותייך זוכות לטיפול חם ומסור מהמטפלת המגיעה לביתכם. גם הצורך שלהן בחברת ילדים מקבל מענה הולם. לפיכך אני תומכת בנטייתך להשאירן לעת עתה ב"חממה" (הן הרי עדיין "שתילים רכים"... בזמן המתאים תעבירו אותן ל"גינה").
יחד עם זאת אני יכולה להבין במידת מה את חששך מדחיית השילוב בגן עד גיל שלוש. מה דעתך לשקול להכניסן לגן אחרי פסח, כשהן תהיינה בנות כשנתיים וחצי? גנים רבים קולטים בתקופה זו ילדים חדשים, ולעיתוי הזה יש יתרונות רבים (למשל- קליטה אישית יותר מאשר בתחילת השנה וכן חשיפה פחותה למחלות החורף).
בהצלחה!
דפנה.