בעיות שינה

קשה מאוד לתפקד לאחר לילות מקוטעים ללא שינה רציפה, ובעיות שינה אצל תינוקות ופעוטות הם עיניין מתסכל מאוד. עם זאת, אני חושבת שהעיניין אינו שינה בלבד:
כתבת שהקשיים החלו בחודשים האחרונים: מה היה קודם לכן? כיצד נהג לישון בתור תינוק צעיר? האם הייתה תקופה ממושכת ובה הוא כן ישן לילות רצופים וההחמרה היא לאחרונה)? מה שאת מתארת כקשיי שינה, נשמע דווקא יותר כהתמודדות עם קשיי פרידה. עבור ילדים צעירים כניסה למיטה ושינה הינם פרידה לכל דבר. מבחינתם, אימא נעלמת, הם נותרים לבדם והקושי לשוב ולהירדם לבד רק גדל. בכל התעוררות בנך חווה זאת שוב ולכן השינה היא רק חלק מהעיניין (כמובן ה"חלק" הקשה כי אתם עייפים ומותשים מכדי להרגיע אותו...). ההצמדות אליכם שאת מתארת באירועים משפחתיים מחזקת השערה זו, ועל מנת לסייע חשוב להבין איך הוא מתמודד עם פרידות בכלל (למשל, במסגרת החינוכית) ומה אתם עושים כדי לסייע לו בכך ו"להשתחרר" וגם : איך ישן בשנת הצהרים?
לגבי נושא האכילה: האם את חוששת שהוא רעב בלילה כיוון שלא אוכל בארוחת הערב ולכן מתעורר לאכילת בקבוק? איך הוא אוכל לאורך שאר היום?
אשמח לשמוע עוד על מנת לכוון אותכם יותר,
בהצלחה,
מיכל

אני אפרט עד כמה שאפשר כדי לתת לך תמונה מלאה : עד גיל שנה וחצי בערך בני היה ישן לילה שלם ברציפות ,גם בתור תינוק צעיר הוא היה מאד נוח מבחינת הרגלי השינה שלו ,עד גיל שנה וחמישה חודשים בערך היה אוכל לרוב אוכל מרוסק ולא ממש אהב לנסות אוכל מוצק פנינו לדיאטנית ילדים שהנחתה אותנו לתת לו מטרנה בארבע וחצי כשחוזר מהגן ,בשבע וחצי בערב ארוחת ערב(אוכל מוצק ) ובמידה ולא אכל מספיק או לא שבע לעשות לו השלמות עם מטרנה . ישנו שיפור משמעותי מאז והוא אוכל אוכל מוצק ,בארוחת הערב אינו אוכל הרבה (אך כנראה זה מספיק לו )כי לאחר מכן אינו ממש רוצה לשתות מטרנה ולכן נראה לי שהוא מתעורר בלילה מרעב לשתות מטרנה .לגבי הפרידה,בני מגיל שמונה חודשים בגן רוב הפרידות בבוקר אינן מלוות בבכי ,אך הוא לא מוכן לרדת לי מהידיים עד שאחת מהמטפלות לוקחת אותו לידיה . רק בחודשיים האחרונים בערך הוא נצמד אלינו ולא משתחרר למרות שבני המשפחה מנסים למשוך את תשומת ליבו ע"י צעצועים,הצעה לטיול בחוץ וכדומה .עד היום היה שכאשר מתעורר בלילה שותה מטרנה או מים וחוזר לישון (לפחות פעמיים היה מתעורר ) בימים האחרונים המצב החמיר : לאחר המקלחת אני משכיבה אותו לישון הוא היה נרדם באופן עצמאי כעת הוא לא נותן לי לצאת מהחדר עד שהוא לא נרדם אם אני מנסה לצאת לפני הוא פשוט צורח ובוכה בכי היסטרי אז אני יושבת לידו עד שירדם,וזה קורה גם כאשר מתעורר בלילה אני מחכה עד שירדם . בגן נראה שהוא מתפקד בסדר גמור שנת הצהריים שלו היא בערך בשתיים עשרה וחצי עד שתיים בערך . אנחנו מתוסכלים מההתעוררויות בלילה וגם מכך שלא מוכן להתקרב לאף אחד למרות שכולם אוהבים אותו ורוצים בקרבתו .

מהתיאור שלך עולה ההשערה כי בנך זקוק לקרבה מוגברת אליכם בתקופה זו, הן ביום (פרידות ומעבר אל אחרים) והן בלילה (ההתעוררויות) ונשמע שיש לסייע לו לצלוח תקופה זו על ידי הבנה של הקושי הזה, למרות שברור שההתעוררות בלילה קשה מאוד עבורכם.
יתכן שמקור ה'משבר' הוא בחרדה מפני נטישה - חשוב לציין כי לא בהכרח מדובר בתוצאה של נטישה "אמיתית", בהנחה שלא הייתה פרידה ממשית ממושכת ביניכם לאחרונה. מדובר בחרדה שקשורה לעיתים לחוויות חיצוניות (למשל, תקופה בה ההורים פחות פנויים), או בחוויות שהוא עצמו עובר, כמו החברותיות הגוברת בגיל הזה שעשויה לעורר מתח וצורך מוגבר בקרבת ההורים כמקור תמיכה. הציפיות שלכם ממנו הן להתנהג "כמו גדול", כלומר להצליח להיפרד, לישון ברציפות וכדומה, אך אולי הוא עדיין לא מרגיש בשל כדי לעשות זאת וחושש להישאר לבדו. אתם תוכלו לסייע לו על ידי הבנה של הצורך הזה בכם ובקרבתכם בתור 'בסיס בטוח' ממנו יוכל להתחזק, לקבל כוח ולהיפתח לעולם על מנת לחזור למסלול ההתפתחות הרצוי עבורו.
לגבי נושא האכילה, מקובל להגיד שילדים בני שנתיים לא אמורים להתעורר בלילה לשם אכילה, אך אולי זה לא כולל את כל הילדים, ובנכם כן זקוק להשלמה הזו כיוון שלא אוכל מספיק קודם לכן. עדיין, יתכן וגם הבקבוק בלילה הינו רק "נחמה" הקשורה בצורך בקשר אתכם, הבנה שבגלל הדאגה שלכם לתזונה שלו לא תוותרו על הבקבוק וזה משמר את ההתעוררות. ייתכן והצורך בבקבוק יפחת כאשר הוא יחוש בטוח יותר במהלך היום. מומלץ לא ל'היאבק' בשתי חזיתות במקביל, אלא להיות קשובים לקצב שלו ולמידת יכולתו לעשות זאת.
בהצלחה,
מיכל

מיכל שלום! יש לי 2 שאלות : 1. האם חרדת הנטישה נפוצה בגיל זה ? האם זהו שלב בהתפתחותו ? 2. כיצד נוכל לסייע (באילו אמצעים או שיטות ) על מנת לחזק את ביטחונו ? האם בלילה להישאר לישון בחדרו או אולי לקחת אותו למיטתנו ( אתמול בלילה למשל הוא התעורר כ-3-4 פעמים ביקש שאני או בעלי נשב לידו חיכינו שירדם חזרנו לחדרנו ,ואז הוא שוב התעורר אחד מאיתנו ישב לידו עד שנרדם ושוב חזרנו לחדרנו וזה חזר חלילה עד שלבסוף התייאשנו ובעלי ישן על כורסה נפתחת שנמצאת בחדרו עד הבוקר ) . כיצד נוכל לחזק את ביטחונו גם ליד המשפחה או כל סביבה שאנו הולכים אליה ? תודה ליאת

דבר נוסף שרציתי לשאול : האם פרידה ממנו ל-3-4 ימים למשל לא כדאית ? האם זה יכול להחמיר את חרדת הנטישה שלו או שזה יגרום לו להבין שאמנם אבא ואמא הלכו אך חזרו ??

ליאת, מדובר בנושא מורכב אך אנסה להשיב בקצרה:
חרדת פרידה אינה קיימת רק בלילה, אך כנראה שהיא גוברת בשעות הלילה, שהינן קשות יותר עבור ילדים מסויימים. ההתמודדות והסיוע שלכם צריכים להעשות גם דרך תמיכה בלילה (למשל, לחכות איתו עד שיירדם כפי שתארת זו אחת הדרכים), אך גם בסיטואציות מעוררות-חרדה נוספות במהלך היום. המשימה אינה רק "לחזק" את הביטחון של בנך ( לא תארת הבט זה), אלא לסייע לו ברכישת אמון ביכולתו-שלו להתמודד דרך הבטחון שבקשר אתכם (משהו כמו: אני סומך על עצמי כי אני יודע שאימא ואבא נמצאים איתי, יודעים מתי קשה לי, סומכים עלי וכדומה).
אני מבינה שהמחשבה על פרידה קונקרטית אכן עומדת על הפרק, אולי לצורך חופשה (שבוודאי נחוצה לכם מאוד בתקופה מתישה זו): ישנם ילדים בני גילו שמתמודדים בקלות עם פרידה כזו, אך זה משתנה בין ילד לילד. חשוב לקחת בחשבון את מידת יכולתו של בנך לעמוד בזה כעת ( בהינתן הקשיים שתארת), את ההכנה הנחוצה עבורו ואת הסיטואציה בה יישאר (היכן, עם מי, מה מידת ההכרות וכדומה).
מיכל

מיכל שלום! תודה רבה על הייעוץ והכוונה ,עזרת לנו מאד ! ליאת