אבל

השאלה כיצד לסייע לילדים להתמודד עם פטירה של קרוב משפחה הינה מורכבת מאוד, שנויה במחלוקת ומשתנה מאוד בין תרבות לתרבות (וגם בין אנשי מקצוע...).
אני אישית מאמינה שניתן לשתף ילדים בדברים רבים, גם אם קשים מאוד, זאת בתנאי שמתאימים את הדברים הנאמרים ליכולתם הרגשית והקוגניטיבית. זה בוודאי עדיף לעומת מצב בו לא מספרים: אז הם ינסו להתמודד לבד עם הרגשות הקשים והמבלבלים ולרוב הם "ממציאים" משהו הרבה יותר קשה ומפחיד בשבילם.
מכיוון שציינת שהילדה עסוקה במה קורה לסבתה, לא יהיה נכון להשאיר אותה "בערפל" ולצפות שתפסיק לדבר על זה מבלי לספר ולהסביר, והעובדה שמדובר בילדה בעלת יכולות שפתיות טובות, מסייעת כאן. לא יהיה נכון לתת לה " לשכוח" (אם זה עלה כאפשרות): היא לא באמת תשכח, ואנחנו לא היינו רוצים שהיא תפתח מחשבה שאנשים אהובים נעלמים בלי סיבה או הסבר, גם אין להניח שהיא תתעלם מהעובדה שאימה או אביה האבלים מתנהגים כרגיל כשתראה את תגובותיהם הרגשיות. בנוסף, מכיוון שהיא הייתה קרובה לסבתה, גם היא, למרות גילה הצעיר, צריכה את האפשרות וההזדמנות להתאבל.
אפשר לנסח הסבר שלוקח בחשבון את המציאות, כלומר את המחלה והפטירה, לא בהכרח להשתמש במילה "מוות" שמשמעותה אינה ברורה לה עדיין (ילדים בגילה, וגם גדולים יותר חושבים שמוות זה עניין הפיך). למשל, ניתן לומר משהו כמו: "סבתא הייתה מאוד מאוד חולה ולפעמים רופאים לא מצליחים לעזור לאנשים חולים ואנחנו לא יכולים לפגוש אותם יותר". חשוב להדגיש את היחסים בינה לבין סבתא, משהו כמו :"סבתא אהבה אותך מאוד ומאוד מתגעגעת אלייך, וגם את מתגעגעת אליה". זה חשוב כי ילדים נוטים לחשוב שהיעלמות, כמו כל דבר שקורה בעולם, היא "בגללם", אולי כי עשתה משהו שהכעיס את סבתא היא לא רואה אותה יותר וכו'.
אני חושבת שכן כדאי לקחת אותה לשבעה, שתראה את כל האנשים שאוהבים את סבתא ובאים לדבר עליה ביחד, באים כדי להתגעגע אליה וגם תוכל לפגוש את אימה/אביה. חשוב מאוד להכין אותה לקראת השבעה: לספר שיהיו הרבה אנשים, שיהיו תמונות של סבתא וכו' (להכין במיוחד אם בבית יושבים על הרצפה, התמונות מכוסות וכו' כי זו חוויה 'אחרת'). אפשר גם לתת לה תמונה מיוחדת של סבתה, אולי כשהן מצולמות יחד, ואף למסגר או לתלות בחדרה כדי שתוכל לדבר על סבתא יחד עם החוויה הרגשית הטובה שמלווה את הזיכרון שלה.
ובכלל, חשוב להדגיש שילדים מגיבים בדרכים שונות, לעיתים בלתי צפויות, ומעמידים את המבוגרים לא פעם בשאלות קשות ומורכבות. למשל, ילדה פעם אמרה לי על שבעה: "זאת מסיבה בשביל סבא אבל הוא לא היה" ועל האזכרה : "הלכנו לבקר את סבא, הוא שוכב עכשיו במיטה שעשויה מאבן". זו הדרך של ילדים להתמודד, בשפה שלהם, עם המציאות המורכבת שהעולם שלנו בנוי ממנה, ואנחנו מנסים להבהיר את המציאות הזו בשפה שלהם, למרות שזה לא תמיד פשוט....
משתתפת בצערכם,
מיכל