קשיי התנהגות אצל ילדה בת שנה

שלום לנטלי,
מהדברים שאת מתארת אכן עולה כי בתך חווה מצוקה רגשית קשה וכי את מאוד קשובה לה ודואגת לה ובמקביל מרגישה שאינך יודעת כיצד לעזור לה. לפני שאתן לך מספר כללים שעשויים לעזור לך ולבתך בשלב ראשון בהתמודדות, חשוב לבדוק- האם בחודשים האחרונים חלו שינויים כלשהם בשגרת חייכם המשותפת? האם בתך בעלת מזג סוער מלידה? האם חשת שאת "לא מגיעה אליה" מאז ומתמיד או רק לאחרונה?
נראה כי בתך מבטאת בהתנהגותה מעל לכל כי היא מאוד זקוקה לך, לקרבתך, למגע שלך ולקשר ביניכן, כך שחשוב מאוד דווקא להיות איתה ולהחזיק בה כמה שיותר חזק כאשר היא בהתקפת זעם. את עושה נכון כשאת לא מניחה לה ושומרת שלא תפגע בעצמה. ברגעי הזעם היא לא ממש יכולה לשמוע הסברים, אך חשוב שתאמרי לה שאת איתה ואתן תעברו את זה יחד. שאת שומרת עליה חזק שלא תפגע בעצמה וכו'.. היא תקלוט את הנימה מדברייך, גם אם לא את תוכן המילים. את יכולה גם לשקף את הכעס שלה. לא רצוי להניח אותה במיטה שלה (את גם מעידה שזה לא מרגיע) כי אז המסר עלול להיות מיטה =עונש, ובהמשך חלילה יתפתח לקשיים בשינה.
את צודקת בהרגשתך שהיא מעמידה אותך במבחן: עד כמה את עמידה להתקפות שלה, עד כמה תוכלי לשרוד אותן מבלי לכעוס עליה חזרה. היא צריכה להרגיש שאת חזקה. כהורה, מדובר באחד המבחנים הקשים ביותר, בכל הגילאים כך שתחושת התסכול שלך מובנת ובתהליך מקביל לבתך, לא רצוי שתעברי את ההתמודדות הזו לבד. נכון עשית כשפנית לקבל עזרה!

אני ממליצה לך בחום לפנות לייעוץ מקצועי, ובאופן ספציפי, נראה לי שאת ובתך יכולות להיעזר מאוד בסוג של טיפול שנקרא "טיפול דיאדי", המשתף אותך ואת בתך, ומטרתו בדיוק מה שאת מחפשת-להגיע אל בתך ולתקשר איתה יותר טוב.

אשמח להפנות אותך אם תהיי מעוניינת לאיש מקצוע בקרבת מגורייך.

אודט

ראשית כל תודה על התשובה המפורטת. בהמשך לשאלות שהעלית, אני יכולה לחשוב על כמה שינויים הקשורים בהעדרותי מהבית מספר פעמים בשבוע בשעות אחה"צ (פעם בשבוע לימודים עד 10 בלילה כך שבאותם ימים כלל לא הייתי רואה את הילדה, ובנוסף פעמיים בשבוע בהם נעדרתי משך כשעה וחצי-שעתיים לצורך אימונים). האם יתכן שההעדרויות האלו וחסרוני השפיעו עליה? אציין שאבא שלה וסבים היו שומרים עליה בהעדרותי ולא בייביסיטר. לעניין המזג שלה- בגילאים מוקדמים היא היתה תינוקת נוחה עד כדי שחששנו שמשהו לא תקין אצלה מאחר וכמעט לא היתה בוכה... המזג הסוער הגיע פחות או יותר עם בוא השן הראשונה, לא ברור לי אם זה מקרי או לא אבל אני פשוט זוכרת שבהתחלה יחסתי את ההתנהגות העצבנית לכאבים ופתאום מצאנו את עצמינו עם ילדה עצבנית בין אם צומחת לה כרגע שן ובין אם לאו. כפי שציינתי בדברי קודם לכן, בגן היא בכלל לא כזו, היא נתפסת שם כילדה עצמאית, רגועה, נעימה... אשמח לקבל הפניה לאיש מקצוע ושיטת הטיפול הדיאדי נשמעת לי שיטה שאני בהחלט יכולה להתחבר אליה. אני גרה באזור השרון בסמיכות לעיר כפר-סבא, אשמח לקבל המלצה על איש מקצוע מהאזור. שוב תודה על ההתייחסות הרצינית נטלי

רציתי להוסיף על דברי ולשאול- אני כרגע בתקופת בחינות שלצערי גוזלת מזמן האיכות שלי עם ביתי. מאחר ואני גם עובדת אין לי אפשרות אחרת והתקופה הזו עתידה להמשך עד סוף ספטמבר. אם אכן חסרוני מפריע לילדה ומשפיע עליה- האם התקופה הקרובה עלולה לגרום לנזק ולהחמיר את המצב? האם חלילה אני גורמת לה חסך כלשהו או נזק בלתי הפיך בכך? כיצד אני יכולה להתמודד עם העובדה שיהיו ימים שלמים שאני לא אוכל לבלות איתה כלל (למעט הנקות- אני עדיין מניקה אותה 3 פעמים ביום ועוד פעם-פעמיים בלילה)?

לשאלתך, האם העדרותך מהבית משפיעה על בתך, אני בהחלט חושבת שכן. לגבי שאלתך כיצד להתמודד בחודש הקרוב, אני מבינה מדברייך שאת המחוייבויות שלך לא תוכלי לשנות כעת(לימודים, עבודה). נדרשת כאן חשיבה לטווח ארוך יותר של המשמעות עבורך להיות הורה, הקשיים לצד ההנאות, וזה משהו שאפשר יהיה להתייחס אליו במסגרת הטיפול.
אין לי ספק שמרגע שנעשית מודעת לקשיים של בתך ולחשיבות הקשר ביניכן עבורה, כבר יחול איזשהו שינוי ביכולת שלך להיות שם מבחינה רגשית בשבילה.
להלן מספר כתובות שתוכלי לפנות אליהם:
בשירות בציבורי-המכון להתפתחות הילד בכפר סבא, למבוטחי קופ"ח כללית. המכון להתפתחות הילד בהוד השרון-למבוטחי קופ"ח מכבי. שניהם מקומות מצויינים אך יש בעייה של תורי המתנה.

בפרטי- מיכל דביר קורן-אחת ממנהלות הפורום. מקבלת ברעננה החל מספטמבר.

אשמח להמשיך לחפש עבורך כתובת מתאימה אם יהיה צורך
הרבה הצלחה!

אודט