כניסה לגן

בני מציג קשיים שונים אך עם זאת דומים, הוא אינו מציג קשיי פרידה אך הכניסה לגן נראה שעירערה בו משהו- מילד שלו , רגוע עם תיאבון גדול, הוא עצבני, בוכה הרבה בבית, והתיאבון שלו ירד משמעותית . אנא אשמח לתשובה איך להתייחס להסתגלות הקשה

שלום לנעמה ולרונית,
אנסה להשיב לשתיכן יחד (בהנחה שגם בנך, רונית, הוא בגיל דומה).
ובכן, יציאת הפעוט אל הגן הינה הצעד הראשון בהשתלבות שלו בעולם החברתי וזהו שלב התפתחותי קשה ומורכב. בעצם מתרחשים במקביל שני תהליכים משמעותיים: הראשון-פרידה מהבית ומההורים, והשני- קליטה במסגרת חדשה. כלומר הילד נפרד, הוא מתרחק מהסביבה אליה הוא רגיל (סביבה פיסית, חוקים, סדר יום ועוד), והופך להיות תלוי במבוגרים אחרים, לא-מוכרים, שעדיין אינם מהווים דמויות-ביטחון, ועליו להתחלק בתשומת ליבם עם ילדים אחרים, שגם הם אינם מוכרים לו. המטלות האלה מורכבות מאוד עבור כל הילדים. גם ההורים עוברים תהליך מורכב בעת הפרידה מהילד: עליכם להעביר את הטיפול בו לידיים זרות, אתן חוות געגועים, אשמה וחרדה לילד שנשאר לבדו.
כבכול מטלה התפתחותית חשובה, יש בכניסה לגן סיכוי לגדילה, אך זהו אירוע שיכול תחילה להיחוות כמשבר. היכולת להתמודד ולעבור תהליכים אלה משתנה מילד לילד ותלויה במזג שלו, בכישורי ההסתגלות, בדימוי העצמי ועוד. לעיתים ילדים חווים בתקופה זו קטיעה ביחסי האמון שלהם עם מבוגרים, או במידת יכולתם לסמוך עליהם, וייתכן כי החוויות שאתן מתארות משקפות תחושה כזו. ילדים זקוקים בתקופות אלה לקרבה גדולה מאוד אל דמויות המספקות להם ביטחון ויתכן שבנך, נעמה, נצמד אלייך בימים אלה בדיוק מסיבה זו. הוא צעיר מאוד, חושש מזרים ומפרידה, אין לו עדיין תחושה של זמן, והוא מוודא את הישארותך ואת נוכחותך המוכרת בקרבתו. בתקופה של הסתגלות חדשה 'סף העצבים' נמוך ורופף יותר ובהעדר ביטחון נוטים לסגת אל דפוסי התנהגות מוקדמים יותר: היכולת "להחזיק" את הרגשות נמוכה יותר ואירועים קטנים נחווים כגדולים. זו עשויה להיות הסיבה לאי שקט, לבכי ולקושי למצוא עיסוק ולהתמיד בו לאורך זמן. מאותה סיבה גם הרגלים שכבר התבססו יכולים להשתבש, למשל הרגלי אכילה. זו בהחלט יכולה להיות הסיבה לשילשולים אם כי חשוב להיוועץ ברופא ילדים אם השילשול ממשיך.
אז מה לעשות?....חשוב מאוד לתת זמן מתאים להסתגלות.אנו נמצאים רק שבועיים מתחילת השנה וביום א' בשבוע הכל קשה יותר...לא ניתן לצפות מילד להסתגל במהירות לשינוי כל כך גדול, ויתרה מזאת: מדאיג מאוד לראות ילד שמגיב באדישות לשינוי כל כך משמעותי בחיים שלו.
האמונה שלכן בגן ובצוות (שאני בטוחה שבחרתן בקפידה לאחר בירורים והשוואות רבות) חשובה כאן מאוד ויותר מזה חשובה האמונה שלכן בילדים שיוכלו לעמוד בזה. חשוב לקיים טקס פרידה קבוע בכל בוקר: כדי שילד יוכל ללכת לגן, עליו להיות בטוח לחלוטין בהמשכיות הקשר עם המשפחה וגם ילד שקשור מאוד להוריו ומעולם לא נפרד מהם זקוק לאישור יומיומי על כך. הדגישו את המפגש המחודש הצפוי בסוף כל יום, הקפידו להגיע בזמן שהובטח, ובעיקר: חשוב לפנות זמן לשהות ולמשחק משותף ואיכותי אחרי הצהריים. חשוב להזכיר בבית את שמות הגננות ולתאר אותן כמי שיכולות לעזור. כדאי מאוד להימנע משינויים נוספים בתקופה זו.
בהצלחה רבה
מיכל

לבני בן 10 חודשים יש עדיין בעיות הסתגלות למעון החדש,בתחילת השנה היתה זו הפעם הראשונה שלו בגן וכל החגים מן הסתם לא עזרו בהסתגלות, לאחר חופשת סוכות האחרונה הקושי רק התעצם, הוא לא מפסיק לבכות ובקושי משחק עם ילדים אחרים רק כשהוא לבד במתחם והילדים ישנים הוא מסכים לשחק ולא בוכה. גיסתי היא הגננת בגן ודווקא קיוויתי שזה יקל עליו אבל הוא לא עוזב לה את הרגל ובוכה בכל פעם שהוא רואה אותה כי הוא רוצה שהיא תרים אותו. האם להתחיל את ההסתגלות ההדרגתית מחדש? מה עוד אפשר לעשות? בבוקר אני נשארת איתו עשר דקות עד שאני ממשיכה לעבודה.. האם זה טעות שמקשה עליו את הפרידה עוד יותר?