שאלה

שלום לגיל
הנושא שהעלית מעסיק הורים רבים מאחר שהוא נושא מורכב הנוגע לא רק לילדינו אלא גם למערכת היחסים שלנו מול הורי הילד השני. במקרה זה המורכבות רבה יותר מכיוון שאת מתארת קשר עם חברה טובה. כמו בכל נושא, חשוב שתחלקי עם חברתך את התחושות המעורבות שיש לך לגבי המפגש החברתי. אני מניחה שהדברים יתקבלו בהבנה מאחר שאת מתארת כי חברתך ערה להתנהגויות התוקפניות של בתה ומעירה לה על כך.אתן יכולות לחשוב יחד על דרכים להורדת המתח במפגשים, בהמשך אפרט. יתכן שתגיעו יחד למסקנה שבתקופה הקרובה רצוי להפגיש בתדירות נמוכה יותר בין הילדות, בייחוד בפורום של הבית ופחות מכך-בבית החברה.
ולשאלתך, התנהגותה של בת חברתך -הקושי לחלוק בצעצועים, אופיינית לגילאים אלו. נשמע שהילדה מאויימת מאוד ולא מרגישה בטוחה כי הצעצועים שלה יישארו בחזקתה, היא חשה כי פלשו לה לטריטוריה ואין לה שליטה. עולה שאלה עד כמה קיימת שם נוכחות מרגיעה של אמה ומתן לגיטימציה לכך שקשה לבתה ושלא יכפו עליה דבר. נשמע שלא יועיל בשלב זה ללמד אותה או ללחוץ עליה שיש לחלוק עם חברים בצעצועים. רק מתוך מקום בטוח בו מכבדים את רגשותיה היא תוכל לחלוק ולוותר. יתכן כי היא בדיוק נכנסה למסגרת גנית והיא מתוחה מההתמודדויות שהיו לה במהלך היום וכי אחהצ היא זקוקה דווקא לרגיעה ולא להתמודדויות נוספות.

ובחזרה אלייך-בסיטואציות מעין אלו חשוב שתסבירי לבתך שכרגע קשה לחברתה לחלוק בצעצועים ותציעי לה פעילות נטראלית כמו קריאה משותפת בספר, ציור, צפייה בקלטת. זאת על מנת להמנע מתחושה שנעשה לה עוול או מרגשות של דחייה. בנוסף, רצוי להמנע מלהגיע לתחושה מתמשכת של איום ותסכול ולפעול זמן מה לפני כן. למשל, לא לחכות לבכי על מנת להבין שבתך חשה מתוסכלת/מפוחדת, ולא להגיע למצב של "מנוסה על נפשכן" מה שמותיר אצל בתך ומן הסתם גם אצלך, תחושה של" קורבן" שחשוב שלא תתקבע. בקיצור, להיות יותר אקטיביים ופחות מושפעים. דבר נוסף -אפשרי לבתך להביע את הכעס בעצמה ולא להתבלבל ולכעוס במקומה, למשל, להנחות אותה לומר בעצמה אחרי שחטפו ממנה חפץ-"אסור לחטוף!" או "זה לא נעים לי!!" מה שמגביר את תחושת היכולת שלה להתמודד. חשוב ששני ההורים ינסו לראות עוד דרכי פתרון להרגעת האווירה-לרדת לגינה, לעשות הפסקת אוכל, לעבור לזמן מה לחדרים נפרדים עד שתחושת המתח חולפת, או להגיע למסקנה שלצערכם(בעיקר האמהות:), היום עדיף להפרד מוקדם יותר.
גיל שנתיים הוא גיל שבו ילדים עדיין זקוקים מאוד לנוכחות המבוגר בסביבתם, לאו דווקא שישחק איתם אך בהחלט על מנת להשגיח שלא ייפגע, פיזית או רגשית, ועל מנת להציע לו כלים לפתרון בעיות ולהעביר למילים תחושות שהוא חש, איפה מותר לו לעמוד על שלו ואיפה צריך לעזור לו להבין כללים חברתיים-כמו תורות למשל. חשוב להזכיר את ההתנהגות המצופה, אבל לקבל בהבנה שזהו התחלה של תהליך והלמידה עוד רבה.
ולבסוף, גם לטובת החברות ביניכן, מומלץ שלא את תעשי את העבודה העיקרית של חינוך הצד השני/נזיפה, אלא תדרשי מחברתך להיות נוכחת ולהתמודד מול בתה.
בהצלחה
אודט