פחד מאסלה בעקבות מקרה בקניון

לא הבנתי מהתיאור שלך מה קורה בנתיים בחודש הזה: האם חזרתם לטיטולים? מה קורה בגן, האם גם שם מתאפקת? האם היא מוכנה לעשות בשירותים מסוימים אחרים (למשל אצל סבתא או מקום אחר מוכר)? האם ההתנהגות דומה כשמדובר גם בהשתנה וגם בקקי? ובעיקר, מה היא אומרת כשהיא מסרבת: האם בעצמה מזכירה את האירוע הזה במילים (למשל אומרת: 'אני מפחדת שהמים יקפצו כמו שהיה אז' או משהו דומה) ?
אני מניחה שקשה ללכת איתה בכל פעם לשירותים, אבל יתכן שהניסיון לעשות את זה באופן הדרגתי-קבוע עם אימא הוא שיטה טובה ובהדרגה תוכל להזדקק לכך פחות. נסי לנהוג בגישה קבועה - כלומר בכל פעם לעשות איתה את אותו הדבר ולהפחית את נוכחותך בהדרגה בכל כמה ימים.למשל, אם היא מוכנה לשבת על האסלה כשהיא עלייך, בשלב הבא, לאחר מספר ימים בהם תתכוננו לקראת זה, היא תוכל כבר לשבת על האסלה כשאת לידה, לאחר מכן תוכל לשבת כשאת עומדת בפתח וכדומה. אם מצאתם שהבובה מסייעת לה ניתן להשתמש בה ולקחת גם את הבובה לשירותים בכל פעם שהיא צריכה.
הייתה ממליצה לפנות לעזרה מקצועית במידה והפחד לא חולף תוך זמן קצר ולא לחכות: לאירועים מסוג זה אצל ילדים מסוימים יש לעיתים נטייה להתקבע ולהפוך לאירועים טראומטיים הגוררים תגובות של חרדה והימנעות. אז כבר יהיה הרבה יותר קשה לעזור לה וכדאי להקדים במקרה זה תרופה למכה.
בהצלחה,
מיכל

חזרנו לטיטול רק בלילה. ביום - אם אנחנו בבית היא מוכנה ללכת לשירותים רק איתי כשאני יושבת ומפנה לה מקום, במקום אחר- סבתא למשל- שם היא עושה בגינה. בגן- עושה במכנסיים כשהיא בחצר :-( הגננת מודעת לבעיה וניסתה גם היא לעזור ולדבר איתה אך ללא הועיל. היא אומרת שהיא מפחדת מהשירותים ומזכירה את המקרה בקניון.

העובדה כי בתך מוכנה להיכנס אל תא השירותים יחד איתך מאפשרת 'קצה חוט' לקראת החזרה לשגרה. נסי להתמיד ולהיכנס איתה בכל פעם ואף להציע לה את הליווי ביוזמתך (למשל, כשאת רואה שהיא צריכה ללכת תציעי "את רוצה שאני אכנס איתך?"), וגם לבקש מהגננת שמישהו (רצוי קבוע) בגן ייכנס איתה פנימה אל התא. אפשר לעמוד לידה ולדבר איתה על האירוע אם היא מזכירה אותו (משהו כמו: "אני שומרת עלייך בשירותים כדי שלא יהיה שוב הרעש שפחדת ממנו כמו פעם" או "כשהיית בקניון היה רעש מפחיד אבל בבית שלנו/בגן שלנו אין רעש כזה כשמורידים את המים"). בהדרגה היא תוכל לוותר על הנוכחות הפיסית בתוך השירותים ותעזר רק בליווי פנימה והחוצה. האירוע הזה השאיר עליה כנראה רושם רב ואי אפשר לצפות שהזיכרון ייעלם או יימחק: צריך לסייע לה על ידי הבנה של הקושי ואמפתיה כלפי הפחד עד שבהדרגה תוכל לחשוש פחות.