פרדה

פרידה של בני זוג הינה קשה עבור ילדים בכל גיל, ומהווה תקופה מורכבת להתמודדות עבור ההורה כיון שבעצמו חווה משבר אישי המחייב הסתגלות והתמודדות, קבלת החלטות ומעברים. יחד עם זאת, כמובן שישנה חשיבות כאן לאיכות הקשר שיש לבתך עם חברתך. אני מניחה שכיון שמדובר בקשר ממושך מאוד ביניכן מדובר ביחסים שהינן דומים או קרובים ליחסי הורות: אך האם עד כה חברתך נתפסה בתור הורה נוסף ("אימא שניה") מבחינת הטיפול בבתך (השכבה, האכלה, רחצה, משחק)? או האם היחסים היו מרוחקים יותר, דומים יותר ליחסי סבתא או דודה קרובה שנמצאות בתור 'מילוי מקום'? כמובן שעבור בתך, בהיותה פעוטה צעירה, אין כל משמעות ל'הגדרה' ומה שחשוב זה איכות הקשר שהייתה ביניהן ומכאן ההשלכות להיעלמות הנגזרת מהפרידה.
אומנם קשה לאבד קשר קרוב עם מבוגר משמעותי בגיל הזה, אך אני תוהה עד כמה ההצעה לקיים את הפרידה באופן הדרגתי הינה רלוונטית וניתנת לביצוע במידה ואתן לא מחוייבות לכך מבחינה רישמית (כמו במקרה של הסדרי ראייה). וגם: האם הכוונה להפחית בהדרגה את הקשר עד לכדי היעלמות, או שמא לשמור על יחסים המאפשרים מפגשים תדירים כמו במקרה של בני זוג שנפרדים (שני אחרי הצהרים למשל?) בהינתן שמדובר ביחסים קרובים מאוד נראה לי שמבין שתי האפשרויות האלה, העדיפות היא לבחירה השניה, ואולי בהדרגה היחסים ידעכו והפרידה תהיה קלה יותר. יחד עם זאת חשוב שלא לשמר את המפגשים האלה בכל מחיר אם מדובר בחוויה שתהיה לא פשוטה עבורך, כלומר, אם המפגש יהיה טעון רגשית ומלווה בכאב, הרי שעדיף להימנע מכך כי בתך כמובן תחוש ברגשותייך (האם יש ביניכן הסדר חוקי או חוזי כלשהו שמחייב אותך בפגישות? כיון שלא ציינת זאת, אניח שלא). מאוד חשוב לדבר עם בתך על הפרידה ולאפשר לה להיפרד באופן רישמי גם אם היא עדיין אינה מדברת ולכאורה לא יכולה להבין את כל הנאמר.
חשוב להיות רגישים אליה בתקופת המעבר וסביב השינוי, לשמור עבורה את מירב המסגרות הקבועות והמוכרות וכך גם על קביעות של חפצים אהובים אם הפרידה כרוכה במעבר דירה (למשל, לשמור על מבנה החדר שלה בבית החדש וכו').
בהצלחה רבה,
מיכל