התנהגות בת 4

שלום לשירלי,
ההתלבטות עד כמה להתערב ביחסים החברתיים שיוצרים הילדים הינה משותפת לכל ההורים, הן בגלל הרצון להיטיב עם הילדים ולסייע להם, והן על מנת ל"הכשיר" את השתלבותם החברתית ולהסביר להם מהי ההתנהגות הראויה. כאשר מדובר בילד או ילדה שהתנהגותם "מפריעה" לסביבה (למשל ילדים תוקפניים במיוחד) ברור לכולם שעל ההורים להתערב: לתווך מול ילדים אחרים, להסביר, להבהיר מה מצופה מהם. אז מדוע הדברים אחרים כאשר "רק" הילד עצמו נפגע מהתנהגותו?
מהתיאור שלך את בתך אומנם לא ציינת כיצד היא עצמה מתארת את הקושי שלה, אך כתבת שהיא אומרת שקשה לה כשהיא מצופה לענות וכן שהיא מעדיפה להישאר בבית על פני לרדת לשחק בגינה. כלומר, מדובר בילדה שכנראה סובלת מאוד מהקושי הזה ובגללו נמנעת מפעילויות ומעיסוקים שמעניינים אותה. האם בתך מדברת עם ילדים אחרים? האם מדברת עם מבוגרים אחרים? מה היא עושה בזמן הפעילות החופשית בגן: האם ניגשת לפינות השונות? האם ניגשת לילדים? האם נצמדת למבוגרים? מתבודדת? משחקת לבדה?
אני מתרשמת שבתך זקוקה לעזרה ולתיווך שלכם ושל מבוגרים נוספים (כמו הגננת) ביצירת קשרים חברתיים ויש להגיש לה את העזרה הזאת על מנת שתוכל להתחיל לעשות זאת בעצמה. יתכן והיא אכן ילדה בעלת מזג "איטי להתחממות", עדינה ורגישה יותר כפי שציינת, נוטה לביישנות ולמופנמות, מתקשה לעשות את צעדיה החברתיים ומשלמת על כך מחיר. כדאי להתחיל "בקטן", כלומר, לא לצפות ממנה לפנות לילדים זרים בתוך קבוצה גדולה, אלא לבחור ילדה שנראית נעימה, בעלת מזג דומה, ולנסות לחבר ביניהן. כדאי מאוד לשאול את הגננת מי נראית לה מועמדת מתאימה לכך ולהפגיש ביניהן אחרי הצהרים, בביתכם או במקום שבתך מכירה ולבקש מהגננת לעודד את הקשר הזה גם בגן. אם תהיה זו התנסות נעימה, בהדרגה תוכל בתך להנות גם מקשרים עם ילדות נוספות או ממשחק בקבוצה של שניים-שלושה.
היכולת ליזום קשרים חברתיים היא נטיית-מזג וילדים, כמו מבוגרים, שונים זה מזה במידה בה הם נהנים מזה ומצליחים בזה. לעיתים הקושי הוא כאשר קיים שוני בין החברותיות של הילד לבין זה של ההורה (האם אתם אנשים פתוחים וחברותיים במיוחד?), ואז המתח סביב העיניין גובר. לא נצפה מילדה ביישנית מאוד להפוך להיות "מרכז המסיבה", אך כן נרצה שהיא תוכל להנות מקשרים חברתיים וליצור אותם.
לגבי אמירת השלום: אני מסכימה שכעס או הכרח אינו הפתרון. כאשר היא תרגיש נוח יותר גם זה יבוא.
שימו לב האם הקושי של בתכם הינו רק ביוזמת הקשר או בקיומו: אם היא כלל אינה מדברת עם אנשים מחוץ למשפחה (צוות הגן, מדרכי חוגים, ילדים אחרים וכו') כדאי לפנות לעזרה מקצועית.
בהצלחה, מיכל