יקיצה מוקדמת

שלום לעדי,
לילות טרופים מעיין אלה, בהם עם הירדמות תינוקך מתעוררת הפעוטה, הם אכן מתכון בטוח לשיגעון, ואין פלא שאת מאבדת את הסבלנות אליה ומוצאת עצמך מגיבה אליה ללא שליטה. אבל, אולי לעיתים קל יותר לחשוב שיש כאן איזשהיא "בעיה" חיצונית, כמו האפשרויות שהעלית: היפראקטיביות שמונעת ממנה להרגע או חוויות קשות בגן. אלה דברים שלכאורה פשוט יותר להתמודד איתם על ידי אנשי מקצוע ולפעמים מעדיפים לחשוב שבהם התשובה. לצערי (וגם לשמחתי!!) אני לא חושבת שזה העיניין....כמו שדפנה הציגה זאת בתשובתה הקודמת אליך, בתך כבר סיגלה לעצמה בעבר הרגלי שינה טובים וכעת, סביב השינויים בבית ובחיים שלה, הדברים השתבשו עד שיצאו משליטתה ומשליטתכם. המטרה היא להחזיר את ההרגלים שאבדו וניתן לעשות זאת.
בגילה בתך זקוקה ל 10-12 שעות שינה, לרוב רצופות אבל זה כמובן תלוי בגורמים נוספים: מהם הסדרי השינה בבית? כלומר, מי ישן עם מי, מתי כל אחד הולך לישון ובאיזה אופן? זה קשור גם למידה בה את פנויה אליה במהלך היום. לעיתים ילדים שמרגישים "זנוחים" (למשל בגלל תינוק חדש...) במהלך היום, מחפשים יותר קרבה דווקא בלילה. האם את מספיקה להקדיש לה זמן איכות בימים אלה? ברור שמדובר במעגל כיון שאת בוודאי חשה כה עייפה וחסרת סבלנות אליה עד שאין לך כוח גם ביום ואז זה חוזר על עצמו בלילה.
ובפועל: אני מצטרפת להמלצה של דפנה לגבי טקס השכבה נעים ומרגיע וכן להסכם כי את תחזרי אל החדר רק כאשר היא רגועה. אומנם בלילה, כשהיא מתעוררת בצרחות קשה להשיג את העיניין מחדש, אך אולי ישיבה קצרה במיטתה (מבלי להדליק את האור או לצאת מהמיטה) תוכל לסייע. חשוב: 4 לפנות בוקר אינה "יקיצה מוקדמת" אלא שעת לילה לכל דבר, בחוץ חשכה עדיין ומבחינתה אין כל הבדל בין עירות בחצות לבין עירות ב 04:00. זו שעה בה היא אמורה לישון.
ולמען שלוותך הנפשית: האם ישנו מבוגר נוסף בבית (אבא, סבתא, מטפלת) שיכול לחלוק איתך את הקימה הלילית אל הילדים? למשל, אם התינוק אינו יונק או יכול לקבל בקבוק שאוב או תמ"ל, אולי ישנה אפשרות שמישהו אחר יקום אליו - בגילו זה עדיין לא משנה לו ואולי עבור בתך דווקא עדיף שבתקופה הקרובה את זו שתקומי אליה. האם את מצליחה לנוח במשך היום בהתאם לשעות השינה של התינוק (במידה ואינך עובדת מחוץ לבית כמובן)? לעיתים כדאי לשכור עזרה לשם מנוחה בשעות היום על מנת להיות רגועים יותר אל הילדים בשעות הלילה.
ושוב בברכת לילה טוב....
מיכל

היי, תודה רבה על תשובתך המפורטת. אני מקדישה לה פחות מבעבר, מכורח הנסיבות, אך עדיין מקדישה לה המוןזמן(כל פעם שבעלי בבית, אני איתה לבד, מטיילות, משחקות עושות יצירה)אך ברור שלא כמו בעבר. אני קמה בלילות לשניהם כי בעלי עובד ואני הארכתי את חופשת הלידה שלי. לפנות בוקר, כשהבת צורחת שנינו קמים ולא יכולים לישון, אלו צרחות אימה. לילה אחרון הצעתי לה שאשכב לידה במיטה\ היא כתגובה נתנה לי מכה עם החיתול שלה. בסוף בעלי קם איתה והיה איתה בסלון.... החלטתי שאנסה לדבר איתה לפני שהיא נרדמת ולהכין אותה שבמידה והיא מרגישה בלילה שאינה רוצה להשאר לבד, שתקרא לי ואהיה איתה. מה אתן אומרות? תודה רבה. חיזקו ואימצו, פורום נפלא!!

אתחיל דווקא מהרגע בו כשאת קמת עם נכונות לשכב עם בתך הצורחת במיטה ולהרגיעה היא בתגובה נתנה לך מכה עם החיתול...אני מניחה שתחושת התסכול, העלבון, חוסר האונים והכעס היו בלתי נמנעים וכל כך מציפים, אבל הן כנראה מילאו את שתיכן...אני מניחה שצרחות האימה שאת מתארת משקפות את הקושי של בתך לבטא במילים את מה שהיא מרגישה: כאב על אובדן המקום שלה במשפחה בתור בתך היחידה, וכשהיא מתעוררת, מתוךה עייפותה גדולה, היא כבר לא מצליחה לווסת את רגשותיה ולחזור להרדם. אני מניחה שהמכה של החיתול (ומה שהיא מסמלת: דווקא עם חיתול של קטנטנים...) הייתה במקום להגיד - אימא, אני רוצה שתהיי גם איתי בלילה כמו שאת עם התינוק, אני רוצה שהדברים יחזרו להיות כמו קודם, קשה לי עם כל השינויים וכדומה.
אני חושבת שהרעיון שלך כי היא תוכל לקרוא לך כשקשה לה בלילה הוא רעיון טוב, והמטרה היא שבהדרגה, כשתחוש שוב בטוחה בקשר שלכן ובמקומה בבית שלא נפגע, היא תצטרך להשתמש בזה פחות. עדיין, עם כל האמפתיה אליה, חשוב שגם את תבטיחי לעצמך שעות שינה ומנוחה כדי להיות סבלנית אליה ואל התינוק (וגם לשאר התפקידים שבוודאי יש לך). אני חושבת שכדאי לאפשר לה להזמין אותך אל מיטתה כשהיא מתעוררת, אבל לא להישאר לישון איתה. את צריכה את המנוחה שלך, במיטה שלך ועם בעלך, ואין שום סיבה שתעברי לישון שם בעצמך. שבי איתה כמה דקות, לטפי אותה כדי שתרגע שוב וחיזרי אל מטתך. כמו עם תינוקות קטנים, גם עם פעוטות לפעמים כדאי להגיע מייד עם התזוזה הראשונה בלילה, כי אז קל יותר להרגיע על פני ניסיון "לתת לה קודם לבד" ובנתיים הקושי מתעצם עד שמגיע לצרחות שלא ניתן להרגיע אלא בעבודה מאומצת.
לאחר לילה כזה, בו "בילתן" יחד, חשוב להזכיר את זה בבוקר שלמחרת במילים כדי לתת משמעות למה שקרה. ניתן להגיד משהו כמו: "היה לך קשה לישון בלילה, התגעגעת לאימא וקראת לי, באתי קצת להיות איתך, זה עזר לך ויכולת לחזור לישון וגם אני הלכתי לישון". חשוב שהיא תדע למה האירועים האלה קורים לה ואיך אתן מצליחות יחד לפתור את זה.
בנוסף, אני מזמינה אותך לקרוא דיונים נוספים בנושא השינה שהיו לאחרונה בפורום שלנו (ותודה על הפרגון - זה חשוב לנו לדעת שיש קוראים מרוצים...)
ליל מנוחה ובהצלחה,
מיכל