בת 3 עם קושי בגמילה

מירית שלום,

נושא הגמילה מעסיק הורים רבים בגיל הרך ולמרות שכל הורה וילד עובר תהליך אישי ואחר, אני מזמינה אותך לעבור על חלק מתשובותינו הפורום מאחר שיש מספר עקרונות מכוונים שתוכלי להעזר בהם.

נשמע שבתך אכן בשלה לגמילה, מבחינה פיזיולוגית-מתאפקת ויש לה שליטה על סוגרים, מזהה את התחושות המקדימות קקי/פיפי וגם מבחינה קוגניטיבית-מעבירה למילים את תחושותיה ומבינה מה נדרש ממנה. מבחינה רגשית, היא עדיין חוששת מהתהליך ופחות חדורת מוטיבציה להשיג עצמאות בתחום זה בחייה-אגב, מה בנוגע לתחומים אחרים? האם היא מבקשת לעשות דברים בעצמה או מעדיפה שתעשו במקומה? איך היא מגיבה באופן כללי לפרידות מכם? לגמילה עד כה ממוצץ, בקבוק וכו'? עד כמה אתם מרגישים" בסדר" לדרוש ממנה ולתסכל אותה?
ללא ספק הולדת אח חדש משפיעה על מצבה הרגשי, והישגים התפתחותיים שהחלו להרכש לפני כן יכולים לתקופה מסוימת לעבור רגרסיה, בייחוד אם היו סמוכים כמו במקרה שלכם, כשעדיין לא הייתה תקופה ארוכה של גמילה מוחלטת. יש מספר סיבות לכך, וביניהן, ההבנה שתשומת הלב בבית כרגע ממוקדת בקטנים ולכן אולי עדיף לשמר התנהגויות תינוקיות ולזכות גם בתשומת לב. בנוסף, כל התהליך של ההחתלה והטיפול בילד תוך כדי הוא משמעותי מבחינת הקרבה והמגע שנוצרים בין הורה לילד, ולעתים קשה לילד לוותר על הטיפול הזה כחלק מיחסי התלות. לעתים הילד תופס את ההחתלה כטריטוריה היחידה שבה עוד אפשר להיות" קטן" , רגע לפני שהוא עובר מעבר חד לעולם "הבוגרים" שם יש דרישות ואסור לו לאכזב או להיות חלש/לא יכול.. אחרי הכל, להיות "גדולים" זה לא רק רווח נקי..יש גם מחיר שכרוך ונראה שבתך עדיין לא מוכנה לשלם אותו..

לשאלתך, אני מציעה לא להתעלם ולחכות שהמוטיבציה תגיע ממנה, אלא להמשיך בתהליך ולדרוש ממנה, בקצב הדרגתי שיתאים לה, ללמוד את ההתנהגויות המצופות מבני גילה, עם הידיעה שהיא יכולה וסומכים עליה והשליטה בתהליך היא שלה.
כהתחלה, הייתי עוברת לישבנון ולא לסיר, מאחר ובגן היא כבר הראתה יכולת לשבת על ישבנון. בשלב ראשון, הייתי דורשת שתתפנה בשירותים (עם החיתול)ולא בכל מקום בבית ומסבירה שזה לא נעים ויש לכך מקום מיועד. אם היא מבקשת ליווי רצוי להיענות לה ככל שניתן. בשלב השני הייתי דורשת שתשב על הישבנון עם החיתול ואז לעשות פיפי/קקי, וכו'..

חשוב מאוד לא להפוך את הגמילה לנושא שיחה קבוע, ובטח שלא נושא שיחה למשל במשפחה המורחבת, גם לא לחגוג את הישגיה בפרסום נרחב., לא רק הכשלון יוצר לחץ אלא גם השבחים המודגשים-כי אז החשש להכשל ולחזור אחורה-גדול יותר. בקיצוור, חשוב להבין שמדובר בתהליך, כמו מרבית ההישגים ההתפתחותיים, בו יש צעד קדימה ושניים אחורה אבל לא להתייאש ולהמשיך במגמה בעקביות.

אם את מרגישה שאין מגמת שינוי בתקופה הקרובה, הייתי ממליצה להיעזר בייעוץ של איש מקצוע שיוכל ללוות אתכם כהורים.

בהצלחה

אודט