בריחת שתן

שלום ליאת

על מנת שאוכל לענות לשאלתך יש צורך בהשלמת אינפורמציה הכרחית. מתי לראשונה החל תהליך הגמילה של אחיינך? האם הייתה תקופה של חודשיים לפחות מאז תחילת הגמילה שבה לא היו כלל פספוסים במשך היום? האם בריחת הצואה הייתה מאז ומתמיד? חסר גם רקע חשוב בנוגע לבשלותו הרגשית ותפקודו החברתי של אחיינך.

באופן כללי נהוג להפריד בין בריחת שתן/הרטבה "ראשונית" ו"משנית". הרטבה ראשונית היא כזו בה הילד מעולם לא השיג שליטה מלאה ( שליטה מלאה= היה "יבש" במשך היום לתקופה של חודשיים לפחות) על הסוגרים. הרטבה משנית מתייחסת למצב בו ילד השיג שליטה למשך תקופה ואח"כ חלה רגרסיה והוא שב להרטיב.

הטיפול הוא שונה בשני המקרים. במקרה של הרטבה ראשונית, החל מגיל חמש ניתן לטפל בשיטה התנהגותית, באמצעות הפנייה של רופא הילדים. במקרה של הרטבה משנית, נוטים לייחס את התופעה למצוקה רגשית ואז מומלץ לפנות לייעוץ פסיכולוגי על מנת לברר את מקור המצוקה. ידוע כי שינויים בסביבה כגון מעבר לגן חדש, הולדת אח, אווירה מתוחה בבית וכו', גורמים לרגרסיה בהישגים התפתחותיים.

בין גיל שנתיים לשלוש שנים מרבית הילדים משיגים שליטה בסוגרים במשך היום. שליטה בסוגרים במשך הלילה יכולה להמשך תקופה ארוכה יותר. במקרה של האחיין שלך, עולה שאלה אם אכן נגמל באופן מלא ולא נראה כי מדובר רק ב"פספוסים". הצורך להזכיר לו מספר פעמים להתפנות, גם לצורך פיפי וגם לצורך קקי, מרמז על קושי פיזיולוגי לקרוא את איתותי הגוף, כגון לחץ על השלפוחית, לחץ בפי הטבעת וכו'. תופעה זו מאפיינת לעתים ילדים עם קשיי קשב וריכוז אשר שקועים במשחקם יתר על המידה ומתקשים להפנות קשב לתחושות הגוף.

חשוב לי לציין כי בריחת צואה עלולה להתקשר גם למצוקה רגשית קשה ולאירוע טראומתי, ויש לפנות בדחיפות לייעוץ מקצועי. לכן יש צורך לברר האם מדובר בתופעה שהחלה לאחרונה או שהיא חלק מקשיי הגמילה מאז ועד היום.

דאגתך לאחיינך מעוררת הערכה, עם זאת אני ממליצה להפנות את הוריו של אחיינך להמשך ייעוץ בפורום, או אם ירגישו בנוח, לפנות באמצעות כתובת הדואר האלקטרוני המפורסמת בפורום.

בברכה
אודט