בן 3 שדורש להשאר קטן!

ראשית ברצוני לחזק את הגישה שלכם המאפשרת לבנך זמן התאקלמות והסתגלות בטרם הדרישות ממנו גוברות. כמו כן, נראה שאתם מבינים ורגישים לתגובותיו הרגשיות המשקפות חשש ופחד שהינו ברור מהסיטואציה החדשה בה נמצא.
איני יודעת היכן היה בשנה"ל הקודמת (אלוטף? מסגרת טיפולית אחרת? מסגרת פרטית עם סייעת?) אך אני מניחה שהשתלבותו בגן הנוכחי נובעת מהתרשמות הצוות הטיפולי כי הוא יוכל להתמודד עם ילדים גדולים ממנו ולהפיק מכך מבלי לחוות תסכול (ובוודאי היו מעורבים כאן גם שיקולים מערכתיים של מצאי הגנים התקשורתיים באיזור מגוריכם). אך עדיין, החששות שלו, והתגובה אליהם, כאמור, מובנת ואף דיי מוצדקת.... : האם העובדה שהוא "בגן של גדולים" משמעותה שיש להתעלם מגילו הכרונולוגי ומיכולותיו ההתפתחותיות?! וודאי שלא, והעמדה שלכם שלא לדרוש ממנו דברים חדשים בימים אלה כאמור נכונה לדעתי. גם צוות הגן אמור להתייחס לפער הזה ולדרוש מבנך רק את מה שמתאים לו מבלי להלחיץ אותו או לתסכל אותו (שזה כנראה מה שקרה).
בפועל, אני חושבת שיחשוב להתייעץ עם הצוות הטיפולי בגן (מניסוני הצוות אמור לכלול, בנוסף לגננת טיפולית מנוסה ולצוות מטפלים פרא-רפואיים, גם פסיכולוגית בהיקף משרה רחב יחסית) ולהגדיר עימן את קצב הדרישות ואת מידת ה'לחץ' שיופעל על בנכם. אני מניחה שיש לצוות הגדרות כאלה בתוכנית הלימודית האישית המיועדת שלו (מה שקוראים "תל"א") וחשוב שתשתפו אותן בהרגשתכם כי הלחץ להתבגר ולגדול רק מלחיץ אותו ומעורר בו חרדות שאינן מתאימות.
ומה לעשות עד אז? נשמע לי שבנכם צריך את האישור מכם שהוא גם קטן וגם גדול ואפשר לעזור לו לעבד את המקום האמיתי שלו כלומר, לעזור לו להבחין מתי הוא "גדול" - באיזה תחומים ("אתה כבר לא משתמש במוצץ בגן כמו הילדים הגדולים") ומתי הוא "קטן" ("עדיין קשה לך לשבת במפגש בלי לקום, אבל עוד מעט זה כבר יהיה קל יותר"). חשוב להתאים את הדברים לאוצר המילים שלו ולרמת ההבנה השפתית, אך המסר יהיה שאפשר להיות גם קטנים וגם גדולים. העובדה שהוא גם 'גדול' לא מחייבת אותו לוותר על מקומו כקטן בדברים מסוימים. למשל, "אתה הולך לגן עם גדולים אבל מותר לך להשתמש בבקבוק של קטנים אם זה יותר קל בשבילך". אני חושבת שהמסר צריך להיות שהמקום של ה"קטן" לא הולך לאיבוד, כי בעצם גם מבוגרים שומרים על "איזורים" מסוימים שבהם הם קטנים (דברים שלא מתחשק לנו לעשות...) לצד ההתבגרות וזה טבעי לחלוטין. תוכלו להשתמש גם במקומו במשפחה (האם הוא הבכור? הצעיר? לשני ה'מיקומים' יש כמובן יתרונות וחסרונות...).
חשוב שתהיו ערים לתגובות חרדה נוספות, אם מופיעות (האם הוא ילד חרד מטבעו?), ותפנו את תשומת לבם של הצוות החינוכי והטיפולי בגן וכן פנו לקבלת ייעוץ מתאים מידי איש מקצוע המתמצא בהתפתחות ובהתמודדות של ילדים עם צרכים מיוחדים.
בהצלחה רבה,
מיכל