הצילו ,הילדה צורחת

שלום שרון

מדברייך נשמע שאת ובתך בעיצומו של מאבק כוחות שמאפיין את גיל שנתיים המכונה גם גיל ההתבגרות הראשון. בגיל זה הפעוט נע בין מצב של תחושת יכולת מופרזת לבין מצב של תחושת חוסר יכולת מוחלטת, והוא מתקשה להתמודד עם שני הקטבים הללו. במצב של חוסר היכולת לרוב הילד ינסה לפצות עצמו על ידי ניסיון לשליטה מלאה בסביבתו-בעיקר בהוריו. זהו מצב מורכב להורים מאחר שמצד אחד הילד נחווה כשתלטן ורודן ומצד שני כנזקק וחסר אונים-אז איך מוצאים את האיזון? האם מגיבים לכל ה"קפריזות" ואז החשש שהילד יגדל להיות מפונק, או שלא מוותרים, ואז בדרך כלל מתחילים מאבקי כוחות..

כמה שאלות חשובות -האם בתך ילדה מפותחת לגילה מבחינה שפתית? האם היא מסוגלת לבטא את רצונותיה במילים והאם את מרגישה שאת מבינה מה היא מבקשת? האם מאז ומתמיד בתך נחווית אצלך כתינוקת/פעוטה תובענית וצרחנית, בעלת מזג סוער, או שלאחרונה גברו הצרחות ותחושת הקושי שלך בהתמודדות עמה גברה? איך עבר גיל שנתיים עם בנך הבכור?
חסר לי פירוט ספציפי יותר לגבי סוג הבקשות שלה ולגבי העמדה שלך-מתי את נענית לה ומתי לא. האם את מבקשת לחנך אותה שלא כל דבר שהיא רוצה היא יכולה להשיג וגם לא בכל רגע נתון?, בגדול זה מסר חשוב, אבל חשוב להבין באילו נושאים מדובר והאם הציפיות שלך ממנה לדחיית סיפוקים מותאמות ליכולת שלה או לגילה ועד כמה הן מתסכלות אותה מעבר למידה הנדרשת.

באופן כללי, חשוב לי להדגיש שבגיל שנתיים הצורך של ילדים להשתמש בהוריהם הוא חזק, כלומר, הרצון לקבל מענה מיידי הוא לא בהכרח פינוק אלא יותר צורך אמיתי ובסיסי. חשוב להבין עד כמה בהיררכיית משפחתכם לגיטימי להיענות קודם כל לקטן ולנזקק ורק אחכ לאח הגדול ולשאר הצרכים הבלתי נגמרים במשפחה ובבית ועוד לא דברנו על עבודה..

בעקרון אני מאמינה שדווקא ככל שתענו לבקשות של בתכם ותהיו קשובים לה ולצרכיה( כמובן בגדר הסביר והמתאים, מה שלא מסכן אותה, מה שלא משבש את התפקוד התקין של המשפחה), כך היא תוכל בהמשך לגדול ולהיות מסוגלת לוותר על השליטה והתובענות ולהיות פחות אגוצנטרית. כך תוכלי להשתחרר ממאבקי הכוח שנכנסתן לתוכם ובהדרגה היא פחות תתנגד לבקשותיך כמו להתלבש ויותר תשתף איתך פעולה.
אני לא סבורה שלהתעלם מהצרחות יעזור, ואת גם מתארת שהיא יכולה לצרוח כל היום, כלומר, אינה "לומדת לקח" מכך שאת איתנה בעמדתך. גם עונשים לא יתאימו בגיל זה מאחר וחסרה לבתך היכולת להבין את הקשר בין מעשיה לבין העונש. היא "נענשה" כבר מעצם זה שלא קבלה את מבוקשה.

מעל הכל, נראה לי שאת זקוקה לאוויר לנשימה וחשוב שתעזרי ככל שאת יכולה באנשים סביבך-בן זוגך,סבתות אם יש, בייביסיטר וכו'. וכן שתייצרי לעצמך מקורות להתמלא באנרגיה-יציאה בערבים, ספורט, תחביבים וכל דבר שיאפשר לך להתמלא. ללא ספק, ככל שתרגישי שאת באה על סיפוקך, כך גם תוכלי ביתר קלות להיענות לצרכים של בתך, שבהחלט דורשים התמסרות כמעט טוטאלית בגיל כה צעיר כמו שלה.

בהצלחה

אודט