ילד שלי עדיין מקנא

לעיתים קרובות הורים המביאים ילד נוסף לעולם חשים שעשו עוול לילדם (או ילדיהם) הראשון. הם יוצאים מתוך נקודת הנחה (שהיא כבר אקסיומה בתפיסתינו) שהילד הגדול יפתח קנאה כלפי התינוק, ולא פעם זו נבואה שמגשימה את עצמה (או כפי שאת כותבת "אני רגישה שהוא כועס עלי"): זאת אומרת שמכיוון שכך הם סבורים הם מפתחים רגשי אשמה שמקשים עליהם להגיב באופן מאוזן ואסרטיבי להתנהגויות שליליות של הילד הגדול. ההורים חשים שהם צריכים "לפצות" את הגדול על העוול הנורא ואיום שנגרם לו, ומפייסים אותו בדרכים לא מתאימות - למשל על ידי קניית מתנות רבות או על ידי ויתור על הצבת גבולות נאותה.
במסגרת המצומצמת העומדת לרשותינו כאן הייתי מציעה לך לעבור כעת משלב ההסברים (שאת נותנת כל הזמן, אך ראה זה פלא - הם אינם עוזרים) לשלב הצבת הגבולות. פירוש הדבר שעלייך לקבל החלטה שישנן התנהגויות שאינך מוכנה לקבל בשום אופן (אני ממליצה שכל התנהגות אלימה שלו כלפי אחותו תחשב התנהגות שבשום אופן אין לקבלה) ואת תעשי כל מה שצריך על מנת שהוא יבין זאת ויפסיק זאת.
המשיכי להיות חמה, אוהבת, מבינה, מסבירה ואפילו מפנקת, אך כשהילד מתנהג בתוקפנות - היי תקיפה, ממוקדת וחד משמעית בתגובתך.

לגבי שאלותייך על השתלבותו בגן - ראי תשובתי לשאלה הקודמת בפורום זה.
לגבי המלצת הגננת - בקשי מרופא/ת הילדים הפנייה לשם איבחון למרפאה בעיסוק ו/או לפיזיותרפיסטית התפתחותית. אל תתעלמי מדברי הגננת ואל תזניחי ענין זה.