בת 3 ו- 10 חודשים

בשני העיניינים המטרידים אותך את מציינת כי לאחרונה בתך נוהגת באופן מסויים. האם משתמע מכך שזהו שינוי ובעבר נהגה אחרת? האם קרה משהו לאחרונה שיכול להסביר את השינוי?
בהנחה שהתנהגות ככלל מושפעת מצרוף של מערך מולד ומהשפעה סביבתית, חשוב לנסות לזהות האם הרקע להתנהגות נעוץ באופיו ובתכונותיו של הילד (למשל - סף תיסכול נמוך בענין הראשון שציינת, או רגישות חושית גבוהה בענין השני) או שמא בהשפעת הסביבה עליו וביחסיו עם הסובבים אותו. וכמובן - ישנו ההיבט של הגיל ומאפייני ההתנהגות השכיחים בגילים מסויימים (כגון - נטיה בולטת לדעתנות ועצמאות בגיל הרך).

נסי למצוא דרך "דיפלומטית" להציע לביתך עזרה מבלי שהיא תחוש בשל כך קטנה, חסרת אונים וחסרת מסוגלות. עודדי אותה על עצם הנסיון ולא רק על התוצאה. היי רכה וסבלנית עם נסיונותיה להביא לידי ביטוי את יכולותיה. נסי להתערב בעדינות או למנוע מצבים בהם התיסכול שלה מציף אותה ומביא אותה להתנהגות בלתי הולמת. בזמן ההתפרצות היי אמפטית אל רגשותיה - שקפי לה את תחושותיה ותני להם תוקף ולגיטימציה "זה באמת מרגיז כשמשהו לא מצליח לנו כמו שרצינו", אך עם זאת עימדי בתוקף על כך שגם כשהיא חשה כך - אינך מסכימה שהיא תשליך חפצים או תצעק. ומעל הכל - היי מודעת להתנהגות שאת מדגימה לה כשלך לא כל כך הולך... למשל - כשאת מתעצבנת עליה: האם אינך מדגימה לה חוסר סבלנות וקוצר רוח? מצאי זמן רגוע, לאחר ההתפרצות, שבו את יכולה לנהל איתה שיחה קצרה ולעבד את ההתרחשות הקודמת, ולנסות יחד איתה לחשוב כיצד אפשר אולי יהיה למנוע הישנות ארועים מהסוג הזה (מה היא יכולה לעשות אחרת ומה היתה רוצה שאת תעשי אחרת).

לגבי הענין המטריד השני: אם אין מדובר ברגישות חושית יוצאת דופן (ולאור הדוגמאות שהבאת - אני בספק גדול אם זה המקרה) הרי שזה נשמע יותר כמו התנהגות נלמדת. האם היא נחשפה איפשהו או למישהו שמתנהג כאיסטניס? או לחילופין - האם קיבלה חיזוק כלשהו על ההתנהגות הזו עי"כ שנכנעתם לקפריזות שהכתיבה לכם? האם גם בגן היא רודה כך בגננת? לשאלתך - האם יש סיבה לדאגה - אני מודה שהדאגה שעולה אצלי היא שמדובר פה בדוגמה של חולשה בהצבת גבולות והייתי ממליצה שתשקיעו מחשבה כיצד אתם יכולים לקדם את ביסוס הסמכות ההורית שלכם ופחות להיבהל מדרישותיה הגחמניות ומהתנהגותה של בתכם.
דפנה.