בכי עם התעוררות הבוקר

שלום שני,
את מעלה השערה שהבכי של בתך המתעוררת הוא תוצאה של חרדת נטישה. אני מניחה שהשערה זו מתבססת גם על אירועים נוספים במהלך היום בהם את חשה שבתך נלחצת או חוששת כאשר היא לא רואה מישהו מוכר בקרבתה. האם הצרחות מופיעות גם מהתעוררויות במהלך היום לאחר שינה קצרה יותר (בוקר, צהרים)? האם את מרגישה כיום בצורך מוגבר שלה בקרבתך ובנוכחותך? האם כעת ישנה גם יכולת מופחתת לשחק כשהיא לבד (כלומר מעסיקה את עצמה רק בנוכחות אחרים)? בהנחה שלא קיימות הפרעות שינה או קשיים התפתחותיים, יתכן שעד כה בתך התעוררה והייתה נינוחה יותר כיון שפחות "חסרת" לה. כלומר, המראות שהיא פגשה בבוקר (אור השמש בחלון, הצעצועים שלה במיטה, קולות הרחוב, הבית וכו') היו גירויים מעניינים דיים והיא המתינה במיטה עד שבאת מבלי שהייתה העדפה ברורה לנוכחות אנושית. כעת, כשהיא בוגרת יותר, היא כבר "יודעת" שהדבר המעניין ביותר בבוקר הוא המפגש האנושי כלומר עם אימא ואבא (או שאר הדמויות המטפלות בה) והיא מודיעה בדרכה כי היא ערה ומוכנה למפגש זה. היא הרי אינה יודעת עדיין לזמן אתכם בדרך אחרת וכך מאותת על הצורך שלה בקרבתכם ומודיעה על החשש שלה להיות לבדה. ציינת שהיא מייד נרגעת כשמרימים אותה (וזה מצוין!) ותוכלי ללוות את ההתעוררות גם במילים כמו: "את התעוררת ונבהלת כשלא ראית את אימא", אימא הייתה בחדר השני ובאה להיות איתך" .
בהצלחה,
מיכל