ילד שרוצה להישאר בגן

שלום לאה

את מעלה שני נושאים-האחד, תפקיד ההורה כמייצג את צרכי ילדו במסגרת החינוכית, והשני- איך לעזור לבנך להפרד מהגן בסוף יום ללא בכי.

לגבי הנושא הראשון, באופן כללי, אני חושבת שמאוד חשוב שאת כהורה תייצגי את צרכי בנך מול הגננת, וששלטים שתלויים בענק בגן לא ירתיעו אותך מלפנות לגננת. השאלה כמובן באילו נושאים. כניסה לגן היא תהליך סוציאליזציה בו בנך לומד להיות חלק מקבוצה ולהענות לכלליה, וגם אתם כהוריו, למידה שתשרת אותו בעתיד בהסתגלות למסגרות.
מצד שני, הן בשל גילו הרך ועוד יותר כשמדובר בגן פרטי, יש בהחלט מקום לגמישות במערכת לצרכי האינדווידואל. את כהורה צריכה להחליט אלו נושאים חשובים ומהותיים עבורך בהם את תפני אל הגננת ולמרות המקובל בגן, תייצגי את צרכי בנך אם יש קונפליקט בין הצרכים. למשל, בנושא תזונה, אם יש לילד הסתייגות ברורה מתפריט מסוים, אפשר לבדוק אם יש חלופה להציע לו. כך גם לגבי שינה, למשל,אם להרגשת ההורה נכון יותר להעיר את ילדו לפני השעה המקובלת בצהרים או לתת לו לישון מעבר-זו סיבה מספיק חשובה לבקש יחס אישי.
בסופו של דבר ההורים הם ה"פה" של הילד מול המערכת, מאחר שהוא לא יכול בעצמו להביע את צרכיו. דרך ההורה, לומד הילד שיעור על אסרטיביות.
למותר לציין שהגישה שבה פונים לצוות בגן בכל בקשה שהיא , היא משמעותית ביותר ותמיד רצוי להציג את הבקשות באופן שאינו תובעני או מאיים ולהסביר את נקודת מבטו של הילד.

לגבי הנושא הספציפי של השארות בסוף היום בגן, אני יכולה להבין את צוות הגן שכבר רוצה לסיים את היום הארוך והמתיש, ומעוניין שהורים לא יתקבצו וישהו זמן ארוך במתחם הגן. מצד שני, האמירה שיש לקחת את הילד מיד היא מעט קיצונית, יש ילדים שרוצים להראות להוריהם עבודות תלויות בגן, חבר חדש שיצרו עימו קשר או צעצוע/מתקן אוהב. שהייה של עד עשר דקות במתחם הגן, כל עוד לא עברה שעת נעילת הגן, לא צריכה להוות בעיה.

אם את חושבת שבנך מפיק משהייה של דקות נוספות בגן, אני מציעה לך לפנות לגננת ולבדוק איתה את הנושא בשיחה קצרה, זאת על מנת שתרגישי בנוח ולא כ"עבריינית" . אם היא עדיין עומדת על דעתה, אין ברירה אלא לכבד את רצונה. את הצורך של בנך להתנדנד אפשר לספק באחת הגינות הסמוכות.

לגבי הנושא השני, איך להפרד מהגן בסוף יום ללא בכי-האם את מוצאת שלבנך קשה במעברים באופן כללי? איך נפרד מכם בבוקר? האם קשה לך מעבר לסיטואציה זו להציב לו גבולות ולתסכל אותו?
יכול להיות שאם תצאו מהגן מבלי להשתהות יהיה לבנך קל יותר להפרד. רוטינת הגן עדיין לא ברורה לו ולכן כדאי שתיעזרי בטקסים על מנת להבהיר לו שנגמר היום והולכים הבייתה-לקחת יחד את התיק שלו, לעבור יחד במגירה בגן ולרוקן, לנפנף לשלום לצוות וכו'.

בהצלחה

אודט

אודט שלום ותודה על תשובתך לגבי שאלותייך, בתקופה זו בני נפרד ממני ללא כל בעייה בבוקר בגן. לעיתים הוא בוכה לשנייה כאשר אני מנשקת אותו ונפרדת לשלום אבל אז הסייעת מסיטה את תשומת לבו לסיפור וזה עובר לו. לגבי הצבת גבולות, אני חושבת שאני מציבה לו גבולות ואולי אפילו נוקשה מידי לעיתים. מה הכוונה.? אם הוא בוכה ואני מזהה שזה סתם בכי של פינוק, אני אומרת לו שיפסיק לבכות כי אף אחד לא אוהב ילדים בכיינים ואין לו שום סיבה לבכות וממשיכה ואומרת לו "שקט" . ואם הוא רוצה משהו שאני לא מרשה, אז אני לא מרשה ומסבירה שזה אסור, ואז הוא בוכה ואני לא נכנעת לו. לגבי ההיפרדות מהגן בסוף יום, איך שאני מגיעה לגן פתאום הוא מתחיל להיות לא נוח, לבכות , להיות נודניק, למשוך לנדנדה. כאילו שעד שהגעתי הכל היה בסדר ומהרגע שהגעתי אפשר להתחיל לעשות בעיות. מאוד לא נוח לי עם ההתנהגות הזו שלו בסוף כל יום . ועכשיו מה שהתחלתי לעשות, זה אחרי כמה דקות של משחק אני אומרת לו שאני סופרת עד 10 והולכים וזה בדיוק מה שאני עושה. הוא כמובן בוכה ומתפתל עלי ומושך כלפי מטה - ממש עושה שם סצינה וזה לא נעים אבל אני ממשיכה בשלי על ידי זה שאני מסיטה אותו ואומרת לו בוא נראה את החתול בחוץ. אשמח לקבל ממך יותר הכוונה איך אני מסיימת את היום איתו ואיך להגיב להתנהגות שלו. רב תודות לאה

מדברייך אני מרגישה שנוצר מתח רב סביב המפגש המחודש שלך עם בנך בסוף היום בגן שרק הולך ומתעצם. ככל שאת יותר מתוחה ועסוקה ב"איך אני מסיימת את היום איתו" כך הוא יזעיף כלפייך פנים בבואך לגן ואת תתקשי עוד יותר להיות קשובה לצרכיו. בנוסף לכך יש את אי הנעימות מהסצנה, וממה אחרים אולי חושבים, מה שקורה לכל אחד מאיתנו כשאנחנו הופכים להיות מוקד לתשומת לב..

אני יכולה להציע לך שתי אפשרויות. האחת, כבר הוזכרה קודם( וחשוב שגם אם לא תבחרי בה, תנסי לברר עם עצמך מדוע), והיא-לקצר כמה שיותר את הפרידה, להגיע בסמוך לנעילת הגן, בלי משחקים ובלי נדנדות, להיות עניינית ככל שניתן, אם את רוצה להחליף כמה מילים עם הצוות לגבי היום שעבר על בנך (אפשר גם בטלפון) ולצאת מהגן להמשך היום המשותף שלכם (אגב,האם יש בך ציפייה להמשך יום כייפי עם בנך, או שמא חשש מאיך להמשיך את השעות הנותרות לבילוי משותף?)

אפשרות שנייה היא לעבוד על עצמך להוריד מתח לפני הפגישה. לא להתרגש מכך שבנך "יתחיל להיות לא נוח ברגע שיראה אותך" ובטח שלא לפרש זאת באופן שמכוון נגדך "היה לי טוב בגן עד שהגעת". הרבה פעמים הגעת ההורה מאפשרת ירידת מתח והוצאת תסכולים שהצטברו לאורך ההתמודדויות במשך היום בגן. ספרי לבנך(אם אכן כך הדבר) שאת שמחה לפגוש אותו, שהתגעגעת , תארי לו אילו תכניות מחכות לכם לאחהצ-אם יש. נסי להיות קשובה לו ופחות לאנשים/ילדים האחרים בסביבה-הוא חיכה לך כל היום ומייחל לתשומת לב אישית סוף סוף. אל תחכי שימשוך אותך לנדנדה אם זה בכל מקרה היעד-הזמיני אותו לשם בכייף- אם גם לך יש הנאה מכך ולא מתוך רגש מעורב (טוב נו, רק כי אתה מאוד רוצה, אני מתה כבר ללכת וגם המבטים מסביב לא מאוד מזמינים). השיטה שלך לספור עד עשר יכולה מאוד להתאים כעת, אפשר אחרי זמן קצר לספור עשרה נדנודים וללכת.

בכל שיטה שתבחרי, השתדלי להיות עקבית וגם כנה עם עצמך-אם לא תהיי שלמה בנך ירגיש זאת מייד ויביע זאת בנדנוד ובכי.
אם כעבור זמן לא תרגישי בשינוי, יתכן שמדובר במשהו עמוק יותר בקשר בינך ובין בנך ואז רצוי לפנות לאיש מקצוע שינסה יחד אתכם לברר במה מדובר.

בהצלחה!
אודט