הפסקת הנקה לבן שנה וחמישה

בנך, ללא ספק, נהנה מההנקה הממושכת שאיפשרת לו, ומוכן להמשיך בכך. בך, לעומת זאת, מתחילה להבשיל ההכרה שההנקה כבר איננה עונה על אותם צרכים מקוריים שבשבילן החלה, ולמעשה היא חלק מפינוק. היא הפכה מהרגל חיובי להרגל מגונה, שכן הוא עושה בה שימוש לסיפוק רצונותיו ולאו דווקא לסיפוק צרכיו.
את מספרת שצרכיו לחום ואהבה ומגע נענים במשך היום, צרכיו לתזונה נענים גם הם מן הסתם במהלך היום, והוא אף מוכן להתפשר על תחליף בקבוק.

האם שאלת את עצמך כיצד היית מתמודדת לו היה לך עוד תינוק כיום? האם היית ממשיכה לפנק כך את בנך? אני חוששת שהיית מתמוטטת מעייפות. האמת - אני חוששת שגם בנך אינו זוכה לשנת לילה טובה ומספקת משום הרגלו לקום ולאכול במהלך הלילה. ומה על הזוגיות שלכם? האם אטעה אם אשער שבן זוגך אינו מתלהב ממה שמתחולל אצליכם בלילות?...

אני חושבת שאת צודקת בתחושתך שהגיע הזמן לעשות קצת סדר בעיניינים. שכן ענין אחד שלא מנוהל נכון גורר אחריו ענינים נוספים: הירדמות בידיים, התעוררויות מספר בלילה, שינה במיטת ההורים, יניקה או שתיה במהלך הלילה... כל אלו דברים שמזמן היו יכולים להתנהל באופן אחר שהיה טוב יותר הן עבורכם והן עבורו.

אני רואה בשאלתך למעשה שאלה שנופלת בקטגוריה של הצבת גבולות. לכן אתן לך עיצה שאולי לא תישמע לך מעשית בתחילה, אך בעיני היא העיצה הטובה ביותר שאני יכולה לתת לך:
ביום בו תחליטי שסיפור ההנקה הזה לא נכון, לא טוב, לא מתאים - לא לכם ולא לבנך - זה היום בו תצליחי לחולל שינוי בהתנהגותך ובהתנהגותו. ביום בו תהיי משוכנעת בעימקי לבך ונפשך, כי בהיענות שלך לרצונו (ולא לצרכיו!) והכניעה לבכיו את למעשה לא מקדמת את התפתחותו של בנך ולא עושה את מה שנכון לו באמת - ביום הזה את תמצאי את הכוחות לעמוד מול דרישותיו ולא להכנע להן. שמעתי אמהות לא מעטות מספרות איך עשו זאת (את יכולה להיכנס לפורומים שעוסקים בשאלתך ולשאוב משם רעיונות). לכל אחת סיפור מעט אחר. אך מה שמשותף היתה ההכרה שהן עושות את הדבר הנכון וההכרחי, והבנה זו היא שעזרה להן לצלוח את הלילה-שניים הקשים.

ולסיום, אספר לך אנקדוטה המציגה את האמת הפשוטה הזו:
אחת האמהות בקבוצות שאני מנחה היתה קמה, כמוך, מספר פעמים בלילה להאכיל את בנה בן השנה וחצי. כששוחחנו על כך בקבוצה טענה שהוא יודעת שהוא רעב ולכן לא יכולה לסרב לו, למרות שהיא מתמוטטת מעייפות. אני טענתי שהוא לא רעב, הוא פשוט רגיל להתעורר על מנת לאכול, וכל עוד יקבל חלב כשהוא מתעורר - הוא ימשיך בכך. חלפה עברה לה שנה תמימה עד שקרה מה ששכנע אותה להסכים שהוא סתם פיתח לעצמו הרגל מגונה: באחד הלילות שהתעורר ובכה, היא ניגשה למטבח ואוטומטית הכינה לו את בקבוק החלב שלו. כשניכנסה עם הבקוק לחדרו והילדון בן השנתיים וחצי ראה את הבקבוק, צעק: "לא רוצה חלבי, רוצה שניצל!"...
באותו הלילה הבינה האמא שאין לה שום כוונה לפתוח את המטבח בשלוש לפנות בוקר, ומיום למחרת גמלה את הפעוט מהרגלו המגונה.
בהצלחה!
דפנה.

אני עדיין לא יודעת מתי יגיע היום הזה, אך אין ספק שזה יותר עניין שצריך לבא ממני בעניין הצבת הגבולות. אני מאוד רגישה לבכיו של כל תינוק ובטח לשל בני תמיד זה נראה לי כאילו הם סובלים קשות, ומוזנחים וכאלה... אתמול נסענו עם בננו והוא בכה כהרגלו - רצה לצאת מכיסא הבטיחות, פעם קודמת שבכה ישבתי לידו ולא יכולתי - פשוט הרמתי אותו וכך נסענו בעלי נהג (אני יודעת שזה נורא). פעם אחרת שזה קרה המשכתי ליסוע למרות בכיו - אבל הוא הקיא מרוב בכי ואז כמובן שעצרתי, החלפתי לו בגדים ואז אחרי שנרגע ושיחק קצת בערך רבע שעה, חגרתי אותו בלי בעיות. אתמול שוב זה קרה לא ישבתי לידו כי ידעתי שיגיע סרט כזה... וכמובן הוא בכה בהיסטריה הוא היה עיף מאוד ורצה בידיים. אך בעלי אמר לי אל תתייחסי אליו. הוא ירגע - הוא בכה איזה רבע שעה עד שנרגע ואח"כ נרדם. אני רוצה להגיד לך שאם הייתי לבד איתו או ישבתי איתו מאחור. בטוח הייתי מרימה אותו. אני כזאת חננה! אני חייבת לתפוס את עצמי ולא לוותר לו. זה יהיה קשה!! בכל אופן תודה על התשובה העמוקה והאמיתית. אין פתרונות קלים הא?

למקרא תשובתך אני מוצאת את עצמי גם מוטרדת אך גם אופטימית.
אני מוטרדת משום שהדוגמאות שאת הבאת, בגילוי לב ראוי להערכה, מעידות עד כמה לוקה כל נושא הצבת הגבולות בטיפול ובחינוך בנך. אני נסמכת בהערכתי זו על מה שאני מכנה "מדד כסא הבטיחות", הווה אומר: הורה, שלמרות החוק ובעיקר למרות שהדבר מסכן את ביטחונו של ילדו ("אני יודעת שזה נורא" את בעצמך כותבת!), מוותר לילד על ישיבה, בטוחה וכחוק, בכסא הבטיחות - צריך לדעת שיש לו בעיה אמיתית בכל הנושא של הצבת גבולות וסמכות הורית, וכדאי מאוד שיחפש בדחיפות ייעוץ והדרכה הורית מתאימה על מנת לחזק תחום חשוב זה בהורות שלו.
אך אני גם אופטימית, משום שניכר שאת מבינה היטב מה חלקך בבעיות שאת מעלה בקשר לבנך, ואת מבינה כי חייב להגיע היום (ורצוי כמה שיותר מהר) בו תצטרכי לקחת אחריות ולתקן את חלקך זה. תשובתך מעידה על כך שאת מודעת לעצמך, ביקורתית במקומות הנכונים ויודעת שאת צריכה לתפוס את עצמך, כדברייך, ולעבוד על שינוי מהותי בתגובותייך.
זיכרי: לא ניתן לגדל ילדים רק בדרכי נועם, כשחיוך של אושר מרוח על פניהם מבוקר עד ערב. זה לא מציאותי. ילדים לומדים, מתפתחים וצומחים גם מאותם מקומות פחות נעימים ואף מתסכלים. זיכרי שחובתך (ולא זכותך) להנהיג את בנך וללמדו להבחין בין מותר ואסור.
בהצלחה בהמשך דרכך ההורית,
דפנה.

אני חושבת באמת לחפש כזה ייעוץ