בת שנתיים - הולדת אחות

מזל טוב!
כפי שאת כותבת הלידה הביאה איתה אושר רב אך גם מציבה אתגרים חדשים.
ראשית ארצה להתייחס דווקא ל"משברון הרגשי" שאת עוברת. אינך מפרטת, לכן אוכל רק לשער שאולי את מתכוונת לאותן תנודות רגשיות שאמהות רבות חשות כשנולד להן תינוק נוסף. אם עד כה שטת לך על מים שקטים מבחינה רגשית, הרי שהתינוקת החדשה יצרה אצלך מעט גלים שמטלטלים את רגשותייך, ואת כבר לא בטוחה לגמרי מה וכמה עד חשה כלפי בתך הבכורה וכלפי התינוקת. או במילים מאוד פשוטות: האם אני מסוגלת לאהוב את שתיהן? האם אני אולי אוהבת אחת מהן (את התינוקת?) כעת יותר?
באם זהו המשברון אליו התכוונת אזי ארגיעך שהיציאה מהאיזון הרגשי שהופיע אחרי הלידה הוא נורמלי וטבעי, גם אם לא הרבה אמהות מודות בו. אמהות לתינוק נוסף עשויות לחוש את התזוזות הרגשיות הללו ולהיבהל מהן: איזו מין אמא אני אם כך אני מרגישה? אז אשוב וארגיעך - זה לגמרי בסדר לחוות משברון שכזה, בהנחה שתוך פרק זמן לא ארוך יווצר איזון ריגשי חדש ודאגתך לגבי ריגשותייך האמהיים ירגעו.
כמובן שאם הזמן לא יעשה את שלו, ואת תמשיכי לחוש במשבר - אמליץ לך לפנות לעזרה מקצועית.

לגבי ביתך: טבעי שגם היא תעבור יחד אתכם טלטלה מסויימת. היא זקוקה לתשומת הלב שמגיעה לה, מה גם שהיא בעצמה עדיין קצת תינוקת. תנו לה ככל יכולתכם חום ואהבה ומגע. אך אין זה אומר שהופעת התינוקת בחייכם היא סיבה לפריצת גבולות ולשינוי הרגלים טובים שהיו (ואני מקווה שהיו, ושגם לפני הלידה הקפדתם שלא לנהוג בה כבתינוקת חסרת אונים שצריך להאכילה, להחזיקה על הידיים ולשכב לידה). לפיכך אכן חשוב שתשמרו כמה שיותר על השיגרה - זיכרי: לא רק ששמירה על השיגרה לא פוגעת בה, נהפוך הוא: השיגרה הברוכה והמוכרת מסמלת לה את ההמשכיות ואת הביטחון, שלמרות השינוי שהמשפחה עוברת - בכל זאת העולם שלה כמנהגו נוהג והיא יכולה לשאוב מכך בטחון ושלווה שהכל בסדר.
ושוב ברכותי, דפנה.