הבן שלי נשך ילד אחר בגן

אני חושבת שעמדתך הפנימית נגד הנשיכות של בנך היא העמדה הנכונה והיא ראויה להערכה. למרבה הצער לא כל ההורים חשים שאט נפש מהתנהגות תוקפנית של ילדם ולמרבה הפליאה יש הרואים בכך אפילו דרך לגיטימית משהו להתמודדות חברתית.
כשהורה חש כמוך שזו התנהגות שאינו מוכן לקבל או להיות סובלני אליה - גדל הסיכוי שהתנהגות זו תיכחד. לכן עמדתך זו חשובה ביותר. ממנה גם עולה התגובה החיצונית הנכונה שלך אל נשיכות ילדך, וכפי שאת מספרת את מנסה להבהיר לו כיצד לנהוג. זוהי תגובה ראויה וטובה.

הסיבות לנשיכות, שהיא התנהגות שכיחה למדי בגיל זה ובעיקר בגנים המאוכלסים בילדים רבים (לעיתים מאוכלסים מדי), הן רבות ושונות: מצורך אוראלי לא מסופק, דרך יכולת שפתית מוגבלת ועד תוקפנות לשמה. חשוב להבין את הסיבה, אך חשוב עוד יותר להפסיק את ההתנהגות.
וכדי להפסיק את ההתנהגות יש להגיב אליה מיידית כשהיא מתרחשת, תוך הדגשת האיסור על ההתנהגות השלילית והרחקת הילד הנושך. התגובה יכולה להיות יעילה אף יותר אם מצליחים להתערב ולעצור את הילד הנושך שניה לפני שהוא מבצע את זממו - אז רישומה של ההתערבות הוא החזק ביותר.
בכל מקרה הדבר אומר שהמבוגר הנוכח הוא בעצם המשמעותי ביותר בהתמודדות עם הבעיה. וכשזה קורה בגן - זה הצוות המטפל. ולפי דברייך כך אכן נוהגים בגן. שבחי אותם על כך והבהירי להם שאת מצודדת בדרכם החינוכית.
את, שאינך שם, אינך יכולה לעשות כלום בנידון באותו הרגע. את אמנם יכולה להטיף לו מוסר על כך שעות רבות אח"כ כשאת איתו - אך עלייך להבין שההשפעה של זה היא מיזערית בגיל צעיר כל כך.
כמובן שאם הדבר קורה גם בשעות שאת איתו - הגיבי בחומרה, הבהירי לו בתגובה חד משמעית שאת אוסרת התנהגות זו: הווה אומר הרחיקי אותו מיידית מאזור המשחק, תוך כדי שאת אומרת "לא! אסור!" בטון כועס. אל תיגררי להסברים ומלל ארוך ומייגע אשר ממוסס את המסר העיקרי שהוא - אסור!. אם יש צורך - וותרי על הישארות במקום וקחי אותו הביתה תוך שאת מבהירה לו שההרחקה ניגרמה בשל נשיכותיו.
בברכה, דפנה.