בן חמישה חודשים

שלום אירית,

מהרגישות שבה את מתארת את אופן הדברים, אני מניחה שאת אמא טרייה שעושה את דרכך הראשונה בתפקיד האמהות. באופן כללי אומר שיחסים בין כלה לחמות הם יחסים מאוד מורכבים לאורך השנים ואכן התנהלות חכמה היא חשובה במיוחד.
לשאלתך הראשונה-אני לא חושבת שלבנך תגרם איזושהי בעייה מכך שחמותך מעירה לך הערות דרך דיבור אליו באופן עקיף. אם יש לך באופן כללי קשר טוב או לפחות קורקטי עם חמותך, אני מסכימה איתך שזה נכון להבליג על דברים שטותיים, לטובת המשך הקשר הטוב. זאת כל עוד הם באמת נתפסים בעינייך כשטותיים ואת לא נפגעת באמת. השאלה אם בדברים המהותיים בהם יהיו ביניכם חילוקי דעות-תדעי לעמוד על הזכות שלך לגדל את בנך באופן שבו את מאמינה.
לשאלתך השנייה,אני בהחלט מסכימה איתך שהאמירה "אצבע בפה זה לא יפה" אינה במקומה ומעידה על סוג של בורות או גישה חינוכית מיושנת. את הבנת באינטואיציה הנכונה (או מתוך קריאה בספרות) שבנך זקוק בשלב זה להרגיע את החניכיים באמצעות הכנסת אצבעות לפיו כסוג של עיסוי, וגם כחלק מגילוי הפה, הידיים והיכולת שלו לפעול באופן רצוני על גופו-יכולת ראויה לציון לחלוטין! במקרה זה, דווקא חשוב שכן תביעי את עמדתך ותעמידי את המעירים על טעותם, על מנת שבהמשך תמנע מבנך ביקורת שעלולה ליצור אצלו תחושה של אשם על סיפוק צרכיו בדרך לגיטימית.
לגבי שאלתך השלישית, לא תמיד אנחנו יודעים כהורים מדוע תינוקות מקטרים, ולשם כך קיימת אינטואיציה ורגישות אמהית שנראה שנחנת בה. אני בהחלט חושבת שאם הסקת שבנך משועמם ולכן הוא מקטר, חשוב שתאמרי לו את זה כי כך הוא מתחיל לקשר בין התנהגותו (הקיטור) לבין הסיבה לכך (השעמום). אך אם את סבורה שהוא כועס מסיבה כלשהי, ועוד יותר-אם הוא כועס עלייך, חשוב ואף הכרחי לשקף לו את הרגש השלילי המדוייק, על מנת שיוכל להרגיש שאמו אינה מתעלמת מרגשותיו הקשים והיא מכירה בהם ונותנת להם מקום.

אם את קוראת ספרות בנושא, הייתי ממליצה לך על ספר בשם "הולדתה של אם" של דניאל שטרן, שמדבר על הנושא שאת מעלה.
בהצלחה
אודט

תודה רבה על תשובתך המלמדת. אכן אני אמא טריה. לגבי האמירה "אצבע בפה זה לא יפה" - האומרים אותה יודעים שהוא מתחיל להצמיח שיניים ואומרים זאת עם חיוך וניגון, ככל הנראה בבדיחות - איך אוכל להעיר להם בצורה שתבהיר להם שלא כדאי להשמיע לו זאת ומבלי שאשמע "קטנונית"? (אציין שכשקראו לו בכינוי חיבה "דובי" ביקשתי שלא יקראו לו כך כדי שלא יגדל לחשוב שהוא שמן - עשיתי נכון?)

יש לך שתי אפשרויות להגיב לאמירה כלשהיא שנאמרת לך או לבנך ואינה תואמת את השקפתך/הבנתך לגבי גידול ילדים. הן כמובן תלויות באופייך וביכולת שלך לבטא החוצה את האמת שלך מול הסובבים אותך.
האחת היא להשאר במישור העקיף ולומר באותו ניגון וחיוך משהו כמו "מתוק שלי, חושבים שזה לא יפה שאתה מכניס אצבע לפה, הם לא מבינים שאתה עוד תינוקי קטן וזה מה שתינוקות צריכים לעשות בגיל הזה, זה עושה לך טוב נכון?/זה בסדר גמור להכניס אצבעות לפה בגיל שלך, זה חלק מהחקירה שלך, אמא מאוד גאה בך, אתה מתפתח וגדל... מה אתה אומר, אולי ניתן להם לקרוא קצת בספר שאמא קוראת עלייך?..."

אפשרות שנייה היא לשאול בנימה עניינית-למה את/ה חושבת שאצבע בפה זה לא יפה? מן הסתם יענו לך דברים כמו שיש לו חיידקים ביד, שהוא עלול לגדול ולהיות מפונק, שיהיה לו קשה להגמל מהרגל מגונה זה, שכשיגדל זה יפריע לצמיחת השיניים ועוד חששות שלא במקומן. אחרי שתשמעי את התשובה, את יכולה לענות בנימה עניינית שאת בהחלט מאפשרת לו להכניס אצבעות לפיו כמה שהוא צריך כי זה חשוב להתפתחות שלו-הוא חוקר את הפה, מגלה את הידיים, מקטין את הרגישות התחושתית שלו למגע בפה כך שבבוא העת יוכל להתנסות במרקמי אוכל שונים וכו'...

אם ההערות חוזרות, את יכולה פשוט (האמת, לא כל כך פשוט..אבל חיוני!) לומר שאת מבקשת
שלא יעירו לך/לו הערות על התנהגותו והרגליו כי את אמא שלו וזו הדרך שבה את בוחרת לגדל אותו.

בהצלחה
אודט