מתי לשלוח לגן?

נטעלי שלום,
ההחלטה מתי לשלוח ילד לגן קשורה בהבטים רבים, לא כולם קשורים בילדים עצמם, ומשתנים בין חברות ותרבויות . בישראל, בגלל הקושי להתפרנס ממשכורת אחת, מקובל ששני ההורים יוצאים לעבוד ועליהם למצוא פתרון לילדים מחוץ לבית. לפיכך, ישנן משפחות רבות שילדיהם נמצאים במסגרת חוץ-ביתית כבר מגיל 3-4 חודשים - מועד סיומה הרישמי של חופשת הלידה. כמובן שלתינוקות צעירים כל כך אין שום צורך בחברת הילדים והכניסה לגן מבחינתם הינה אילוץ אשר לעיתים אף גורם נזק. מכאן, רבים מעדיפים להשאיר תינוקות קטנים בטיפול אישי יותר (מטפלת או קרובת-משפחה), ובהמשך, ברגע שהתינוק גדל מעט יותר לשלוחו לגן שעלותו נמוכה יותר בהשוואה לשכרה של מטפלת והרווח הוא גם חברתי, קהילתי וכו'. ישנה כמובן העדפה למסגרות קטנות ככול הניתן עבור ילדים צעירים, בהן ניתנת ההיענות הרבה ביותר לצורכיהם.
בארצות אחרות התמונה שונה: בחלק ממדינות אירופה למשל, לא מקובל לשלוח ילדים לגן לפני גיל שנתיים-שלוש, וגם אז מדובר פעמים רבות רק "במשרה חלקית", למשל, למשך יומיים-שלושה בשבוע, לעיתים אפילו רק לשעות אחה"צ ("משמרת ערב"). לעומת זאת, במדינות מתפתחות, בהן מעטות האימהות העובדות, הילדים נשארים לרוב עם האם עד גיל בי"ס והמושג "גן ילדים" כלל לא קיים. גם בארץ לאחרונה אנו שומעים יותר ויותר על הורים שבוחרים במתכונת של 'חינוך ביתי' ומחליטים לא לשלוח ילדים צעירים כלל למערכות החינוך. אז איפה התשובה? מה נכון? כרגיל, אין אמת אחת נכונה...
השיקול החברתי אותו את מעלה רלוונטי בעצם רק החל משנת החיים השנייה: אז ילדים מתחילים יותר להתעניין בחברת ילדים אחרים, אך תחילה עדיין לא משחקים איתם "באמת" אלא רק משחקים לידם (אחד במכונית ואחר בכדור, מסתכלים אחד על השני) רק בהמשך יכולים גם לשחק זה לצד זה באותו חפץ (למשל, שני ילדים אשר בונים בקוביות, כל אחד בונה את המגדל שלו), ולאחר מכן יוכלו גם להתחיל לחלוק אותו ביניהם, ואז זה כבר ממש "משחק משותף" (כל אחד תורם קוביות כדי לבנות יצירה משותפת - לרוב לא מתקיים לפני גיל שלוש). לגן ישנה גם תרומה נוספת הקשורה לכישורי חיים: הרגלים, סדר יום, הצורך להתאים את עצמם לסביבה ולהסתגל, וכל ילד יכול להתמודד עם זה בקצב אחר (לכן יש ילדים שקשה להם מאוד להסתגל למסגרת הגנית).
אז מה לעשות??אני חושבת שאם את מרגישה שבנך מקבל מספיק בבית, אם את עצמך חשה פנויה להעניק לו (ולא מתעייפת...), אם את דואגת להפגיש אותו באופן סדיר וקבוע עם בני גילו (זה חשוב!) ולהקנות לו הרגלים ושגרה קבועה יחסית, אני חושבת ששניכם יכולים רק להרוויח מהשהות המשותפת בבית. לך נותר רק להתמודד עם השאלות של השכנים, החברים והמכרים שבוודאי טורחים להעיר לך...
יחד עם זאת, אני ממליצה לך לבדוק מפעם לפעם את "תקפות" ההחלטה: יתכן ומה שנראה לך היום ברור וטבעי, יראה פחות מתאים כשהוא יהיה בן שנתיים ואז זה בסדר גמור להתחרט ולחפש גן מתאים. לפעמים דברים שרואים משם לא רואים מכאן...
בהצלחה