ילדים דומיננטים, כיצד להגיב?

שלום לילך,
את מתארת פגיעה וכאב עז שחשת כאשר בנך חווה דחייה חברתית. לפעמים כהורים אנו חווים את היחסים החברתיים של ילדינו כאילו אנחנו חלק מהסיטואציה וזה מובן וברור, בעיקר כאשר מדובר בראשית החיים החברתיים של בנך ובעובדה שאת יודעת שהוא ילד רגיש (אך תוכלי לבדוק עם עצמך, מתוך החוויות החברתיות שלך-עצמך, האם זה נוגע בך אישית באופן מעוד סיבות).
לצערנו סיכסוכים חברתיים, קבוצות וחברויות מתחילים כבר בגיל הזה ולא תמיד ניתן למנוע את תחושת העלבון, זה חלק מהאינטראקציה החברתית בעולם. אני חושבת שכדאי לנסות להבין מהגננת האם בנך אכן נקלע לתקריות אלימות עם ילדים באופן תדיר ומה מקומו שם, האם הוא תמיד "הקורבן", או לעיתים דווקא לוקח חלק פעיל "בבאלאגן". תוכלי לסייע לבנך על ידי הרחבה של מגוון התגובות האפשרויות כלפי ילדים תוקפניים (למשל, לספר לגננת, להפנות כלפיהם תגובה בטון כועס). בנוסף, יתכן שמול הבכי שלו צריך לעודד את בנך לייצור יחסים גם עם קבוצות ילדים נוספות, ניתן לשאול את הגננת מיהם הילדים להם מזג דומה ולסייע לו ליצור עימם קשר. מיהם הילדים עימם אתם מתראים אחר הצהריים? כיצד אז בנך מסתדר ומתמודד עם דחייה, תסכול או רגשות שליליים נוספים? האם יש הבדל באופן בו הוא מתמודד בבית לעומת ההתמודדות שלו בגן? המפגשים האלה חשובים מאוד כיוון שהם יוצרים תחושת שייכות לקבוצת הילדים וכדאי לשמר אותם, אך לא תמיד כל מפגש חברתי כזה עולה יפה, וילדים, כמו מבוגרים, מעדיפים לשחק עם ילדים מסוימים ולא עם אחרים מתוך מגוון סיבות ותוכלי לנסות להבין מבנך מיהם הילדים המועדפים עליו ולמה.
בהצלחה,
מיכל